לאביב

היייי זו נטעלי, אינני מבינה כלום פשוט כלום,אני לא מבינה למה את תוקפנית אליי כול כך פעם היית אליי יותר עדינה מתחשבת ומעונינת ברצוני=זכותו של כול אחד לעשות מה שטוב לו אבל רק תסבירי לי אם לא אכפת לך למה הזלזול ביי??? ובקשר למה שרשמתי לבדידות לא התכוונתי כלל לפגוע בך בכך שרשמתי שאת לא יכולה לדעת באמת כמה שווה הכאב של הבדידות אביב יקרה ,את באמת נחמדה ואשה טובה אני מרגישה כאילו את רוצה לומר לי ולא יודעת אייך:לכי מימני עזבי אותי! רציתי טיפה עזרה, רציתי טיפה עצה,רציתי טיפה עידוד, ורציתי טיפה יחס שיש חשיבות אני יגיד לך שוב ושוב ושוב לא שאני טיפשה שלא מבינה מה רושמים לי פשוט אני לא מצליחה להכל שעוד מעט אולי אני שוב היה בודדה לבד ,והרגשה ההיא כמו פעם! ובקשר לפסיכולוגית אני חושבת שטעית בהקשר לכך שאני לא מעונינת בטיפול. אני כן אין לי את האפשרות, מה יש לי לעשות??? אביב אודה לך אם תוכלי להגיד לי מה היה לך בצבא ?בטח הבעיות שלי לא מענינות אותך הם נראות לך טיפשיות למדי, אבל תאמיני לי אני סובלת בצער וכאב יחדיו אוהבת כמו תמיד נטעלי

נטעלי, אולי די עם זה ? אולי מספיק ? לא נראה לך שקשה לי מספיק גם בלי שתפילי עלי אחריות על דברים שלא קיימים במציאות. אין לי מושג מה את רוצה באמת, בכנות. את קוראת בכלל את הדברים שאני רושמת לך ?? כי נראה לי שלא, נראה לי שאת סתם רוצה את ההתיחסות שלי ואין לי לתת לך אותה כרגע. ולא אני לא תוקפנית, ההיפך, אני מנסה להיות סופר רגישה וסופר מתחשבת, ויחד עם זאת כנה וישירה כדרכי, ויחד עם זאת לתת לך מה שאת צריכה, אבל אין לי את זה כרגע, אין לי מאיפה להוציא את זה, אני בקושי מחזיקה את עצמי, מנסה להחליט פה החלטות קריטיות לגבי החיים שלי, והדבר האחרון בעולם שאני צריכה זה לנסות להיכנס עכשיו לנעלים שלך ולהבין את המקום שאת נמצאת בו. איזה זלזול ? על מה את מדברת ? הבן אדם היחידי בעולם הזה שאני מזלזלת בו כרגע, הוא אני !! לא את, ולא אף אחד אחר, כבר ביטלתי את עצמי מכל מקום אפשרי, והשארתי רק את האחרים, כולל אותך, אז מה יותר מזה ? רצית עצה ? רצית עידוד ? רצית טיפה יחס והתחשבות ? תאמיני לי גם אני רוצה, אז מה ? מי נותן לי את זה ? אני לא לוקחת בכוח, אני לא דורשת ותובעת את זה כמוך, את פונה לאנשים אישית בדרישה, וזאת יכולת אדירה שלך בעיני, כי אני פשוט נעלמת, אבל יחד עם זאת תכבדי גם את האנשים שלא יכולים להיות פה בשבילך, כמוני, ולא משנה כרגע מה הסיבות, אני לא אכתוב אותן שוב, כי כבר הסברתי כל כך הרבה פעמיים, שזה באמת כבר מיותר. ולא, אני לא אגיד לך מה היה לי בצבא, תצטרכי לסלוח לי על זה, כבר כתבתי לך בהודעה קודמת, שמן הסתם לא קראת, שהצבא רחוק ממני מרחק שנות אור עכשיו, יש לי כל כך הרבה צרות משל עצמי, שאני לא יודעת איך לצאת מהן, ואני לא מחוברת אליו, ולא קשורה אליו, ואין לי מה להגיד בענין, וזאת הפעם האחרונה שאני מסבירה את זה, כי כבר מזמן אני נשמעת כמו תקליט שבור. ונטעלי, את יכולה לכתוב אלי הודעות, ולא לקבל את ההמלצה שלי מהבוקר לכתוב הודעות כלליות, אבל בפעם הבאה, לא בטוח כבר שאני אענה לך, וזה לא מזלזול, זה לא מרצון רע לפגוע, זה מתוך זה שאין לי תשובות ואין לי כוחות, ואני בוחרת כרגע למה אני מגיבה ולמה לא. אז תעשי את הבחירה שלך, ואני אעשה את שלי, אבל אני מסירה את האחריות מעלי לגבייך, ומשאירה את האחריות רק לעצמי, ולא - אני עדיין לא חושבת שאני תוקפנית, אני חושבת שאני פשוט מנסה לשרוד. סליחה, אביב.