בבקשה, תעזרו לי לפני שיהיה מאוחר

אני בת 27 , 5 חודשים אחרי לידה. בחודשיים הראשונים הרגשתי טוב ופתאום התחלתי לשקוע . כל הזמן יש לי מחשבות רעות וכל דבר הכי קטן גורם לי לבכות אני כל הזמן מרגישה לא טוב וזה כל יום משהו אחר כך שאני לא יודעת כבר אם אני באמת מרגישה ככה או שזה פסיכולוגי. הרופא משפחה שלי נתן לי seroxat, אולם זה עשה לי תופעות לוואי והפסקתי ממש אחרי כמה ימים, עכשיו אני עם prizma כבר שבוע וחצי ואני לא מרגישה שיפור עדיין אני קמה בבוקר עם מצבי רוח משתנים דכדוכים ואני ממש לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי מאושרת- יש לי גם חלומות מוזרים ואני לא יודעת אם זה מהתופעות לוואי של הכדורים. יש לציין שכלפי חוץ אני מתנהגת כרגיל אבל מבפנים אני ריקה כלום לא מענין אותי , אני לא רואה שום עתיד ולא יכולה לתכנן שום דבר הלאה זה כבר לא מרגש אותי. יש לי תמיכה מלאה מבעלי ואני מרגישה שגם הוא כבר חסר אונים- אני פוחדת לאבד תקווה או להשתגע מכל המחשבות האלה. בבקשה תעזרו לי האם אצליח אי פעם לשוב ולהיות מאושרת?

היי דנה, אני יודעת שהסרוקסט עוזר מאוד, אבל אם הוא משפיע עלייך בצורה לא טובה, אז אולי זה עדיף שוויתרת עליו... דבר שני, פריזמה אמורה לעזור, אבל זה לוקח זמן, ואת יכולה להיות מאושרת שוב, אל תאבדי תקווה יקירתי!!! את בטיפול? טיפול יכול לעזור, אי אפשר לקחת כדורים ללא טיפול!!! (זו הסיבה שהכדורים לא עושים את "עבודתם" כמו שצריך, מבינה?)

jecky תודה על התמיכה אבל אני עדיין לא נעזרתי בטיפול פסיכולוגי הרופא שלי אפילו דיבר על היפנוזה- את יודעת שטיפול פסיכולוגי עוזר מניסיון? או שזה סתם לטחון ולדוש בנושא? בכל אופן יש לך המלצה על פסיכולוג מאיזור המרכז?

דנה שלום דכאון שכיח יחסית לאחר לידה בסוף הוא עובר ובינתיים - תגובה לטפול תרופתי לרוב אורכת כשלושה חודשים (יתכן מהר יוצתר ויתכן לאט) ויש צורך במעקב כדי לראות האם יש תועפות לואי והאם את מגיבה כראוי וכמובן להחליט האם יש צרוך בשנוי בטפול ניתן להעזר במקביל בתמיכה של טפול פסיכותרפי (שיחתי) בכל מקרה שימי לב אם יש לך צורך בעזרה בטפול בתנוק וקבלי אותה בהצלחה עמי

דנה שלום אני מצטרף להמלצה לפנות לשיחות. אינני יודע אם דווקא היפנוזה מתאימה לדברים שאת מתארת (צריך לבחון זאת על סמך היכרות אישית איתך ועם מטרות הטיפול) אבל חשוב שתוכלי להיעזר לפחות בתקופה הקרובה לאור התחושות החזקות שאת מעבירה בהודעתך. הייתי בודק איתך גם עד כמה את יודעת לקבל תמיכה ועזרה. טיפול פסיכולוגי עלול להפוך ל"טחינת מים" (כפי שאת שואלת) אם לא תשתמשי בו ותעזרי בו. כך גם לגבי תמיכה של בעלך ובני משפחה אחרים. הרגשתך יכולה להשתפר באופן משמעותי אם תרגישי שאת יכולה להיעזר בתמיכה שניתנת לך, הן בסביבה המשפחתית והן בטיפול פסיכולוגי, וזאת גם אם שום דבר אובייקטיבי אחר לא ישתנה. יתכן שחלק מהרגשתך נובע מחוסר האונים ואובדן התקווה (שהם, אגב, סיפטומים אופיינים לדיכאון). הטיפול התרופתי חשוב, אבל אני ממליץ שתשלבי גם טיפול בשיחות, שכן השילוב ביניהם הוא היעיל ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן