בהמשך להודעתי מאמש-תגובה לכל המגיבים

ערב טוב לכולם, קראתי בעיון רב את שהתרחש פה מאז השארתי את הודעתי אמש. אני רואה כי יש תומכים בדעתי ויש כאלו המתנגדים לה. והרי אם זה לא היה כך הייתי חושבת שאנחנו בגן עדן, יש שלום ואחווה בין כולם, ועכשיו נותר רק לשתות הישר מפרי הקוקוס על חוף אלוהי ניצחי... אבל המציאות היא כאן, ובמציאות לא הכל שחור או לבן (אביב, המשפט בשבילך...)! אז נכון שזהו אינו פורום ייעוצי בלבד, אך זהו גם לא פורום-צ'אט זול. לפחות לא בעיני. התמיכה ההדדית שקיימת פה חשובה ומהותית לא פחות מתשובות "חכמות" ו"מקצועיות" (דפני, זוהי תמיכה בדברים שכתבת). היום, במפתיע או שלא, אני רואה שהפורום חזר ל"שקט תעשייתי", ושיחות החולין נדחקו לפינות אחרות במרחב האינטרנטי. וכשאני אומרת "שיחות חולין" אינני מתכוונת לדרישות השלום, והמחוות הקטנות, והמילים המעודדות...לא בזאת עסקינן. אלא בצ'ופצ'יק של הקומקום... אני משוכנעת שכולכם מבינים את כוונתי, ואם לא, אשמח לשוב ולהסביר. ובאשר להערה אודות תשובותיי הקצרות. בתקופה האחרונה נותרתי מסיבות כאלו ואחרות יועצת יחידה, כאשר שאר שותפיי המקצועיים היו עסוקים בדברים אחרים. השתדלתי לענות ככל הניתן, במסגרת יכולותיי וידיעותיי. הדבר גוזל זמן רב, וניתן לראות זאת לפי השעות המוזרות לא פעם שביקרתי פה, ולו רק כדי להבטיח שלא יוותרו כאן אנשים ללא תשובה כלשהי, קצרה ככל שתיהיה, אך תשובה בכל זאת. אני משערת לעצמי שקשה יותר לזכות לחוסר תגובה, מאשר תגובה קצרה...אני מודעת גם לחוסר הסבלנות של גולשים מסויימים שמשאירים הודעות של "למה לא עונים לי???????????", וזה בעיני רק מבטא את הקושי של ההתמודדות עם אי קבלת תשובה. לכן, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה... וזוהי נקודה למחשבה, עבור כולם! ובתיזמון שלא יכל להיות טוב ממנו, היום התפרסמה בשער (עמוד הפתיחה של האתר) כתבה שכתבתי אודות הייעוץ המקוונן. כולם מוזמנים לקרוא, ואז אולי נוכל להמשיך את הדיון הזה, ממקום שונה מעט, המשלב בחובו לא רק רגשות ותגובות ספונטניות, כי אם גם חשיבה כוללת על מהות הפורום ומטרותיו. ליל מנוחה לכולכם וחלמות פז, טלי פרידמן

:-)) תודה שאת כאן. בתקווה שהפורום מתחיל לחזור לעצמו... זה נראה כך, לא? :-)) דפני.

מסכימה עם כל מילה, אין לי מה לכתוב יותר, מה לעשות...אמרת הכל :-)

צודקת 100%. ומי שלא נראה לו - לא חייב להיות פה. ולמשהו אחר- תודה על העידוד בשבוע שעבר. לא הגבתי כי פשוט לא היה לי כוח. בעיקר כוח נפשי. עכשיו כבר יותר טוב. בעלי בבית , ולאט לאט חוזרים לשיגרה המשעממת , והכל כך אהובה. בקשר למה שכתבת לי על כדורים נגד חרדות , אז רציתי שתדעי שאחת הסיבות שאני לא פונה לייעוץ פסיכיאטרי (למרות שהמליצו לי גם בביה"ח לפני כ-3 שבועות ) , זה כי אני יודעת שהטיפול כולל גם כל מיני כדורים להפחתת החרדות. אז קודם כל , אני אחת כזאת שאפילו לא לוקחת כדור כשכואב לה הראש . לא אוהבת כדורים ותרופות למיניהם. חוץ מזה אני רוצה להתמודד עם הפחדים ולא להעלים אותם בעזרת כדורים. וזאת הסיבה שפניתי לרפואה האלטרנטיבית . ואני מטופלת אצל מאבחנת הוליסטית בעזרת פרחי באך ( ולא! זה לא תרופה ) , ורייקי ומדיטציות וכד'. עד עכשיו , טפו טפו טפו היא עושה עבודה מעולה (היא אומרת שהעבודה הטובה היא שלי....), ותאמיני לי , שלפני כמה חודשים לא האמנתי שיום אחד אני אצא מהבית . ואני לא אומרת שהשריטה במוח נעלמה לחלוטין. אני עדיין חיה בחרדות מסוימות ( ראי מקרה בשבוע שעבר ) , אבל אני לפחות מתמודדת יותר טוב מבעבר , וזה כבר לא גורם לי לתופעות הפיזיות (סחרחורות , צמרמורות....) שהיו לי קודם. הרגשתי צורך לשתף אותך , ואני מקווה שזה בסדר מבחינתך. ומה שלומך את? כל עמיתייך לפורום כבר יצאו לנופש , מה איתך? יש איזה תכנון לקחת קצת חופש? שוב תודה, בילי

טלי שלום! ראשית - תודה על ההתיחסות - אלי וגם אל שאר המגיבים. כעת, כשהבהרת את עמדתך - רווח לי מעט, כי אני חייבת לומר שחשתי מועקה מסויימת בגלל כל מה שהתרחש לאחרונה בפורום, - הן מצד הגולשים והן מצד המומחים, ואני מקווה שהוא באמת יחזור להיות מקור תמיכה נפלא כמו שהיה עד כה. רק הערה אחת קטנה, אם אפשר: מכיוון שגם אני השתתפתי בדיון ה"מעמיק" על הצ'ופצ'יק של הקומקום, אני רוצה לומר: מסכימה שדיונים כאלה צריך לצמצם למינימום, ולו רק בגלל זמנם היקר של הגולשים שנאלצים לעבור על כל ההודעות האלה עד שמגיעים לעיקר. אבל כמו שאמרתי - מדי פעם - קצת הומור לא מזיק, ואפילו חיוני! איך אמרו כבר לפני? - הכל במידה, ואני מאמינה שלכולנו יש מספיק שכל ישר לדעת מהי המידה הנכונה. אז שיהיה לכולנו רק טוב! אחת