מה קרה לכם?

אתם יכולים לשנוא אותי אחרי ההודעה הזו, אבל הדברים שהולכים להכתב כאן יושבים לי הלב... אני אקצר כי גם לי אין מספיק סבלנות עכשיו ואני לא אכתוב ישירות לאנשים כי אני לא רוצה לפגוע באיש. די עם ההשתלחויות בפורום.אני כותבת את זה בנימת בקשה.המקום הזה חשוב לי מדי. איזה מן דבר זה שמישהי רוצה קצת להעלם ופתאום קמים לה קטגורים וסניגורים ובשיא המשבר או שיא החולשה היא צריכה להתחיל להסביר את עצמה? ושימו לב מהיכן הדברים הללו נוטים להתגלגל.ממשפט קצרצר "טלי שלחתי לך אימייל" לא ידעתי שזה כ"כ מעצבן אנשים.באמת שלא.אולי גם עלי להזהר להבא... מניסיון שלי עם פורומים אחרים,הקבוצה החברית תמיד מתפרקת כשמגיעים מטרידים לפורום ופוגעים במשתתפים שגם ככה נמצאים במצב רגיש.אז הקבוצה הזו נשארה קבועה,אולי גם בזכות קיומם של יועצים בפורום,והיא לא התפרקה גם כשכל מיני אנשים מטומטמים גרמו פה לממש בלאגן.הקבוצה הזו מתפרקת מסיבה אחרת.סיבה שאין עליה שליטה אולי.כנראה שעלינו לקבל זאת מבלי שנתחיל לכעוס אחד על השני,וזאת לפחות כדי שיהיה ניתן לתקן את המצב בעתיד. קרה מעין מצב,שאביב כבר הזכירה בהודעה שלה לא ממזמן,שכולם איכשהוא נפלו לתוך תהום עמוקה של משברים ובעיות.כל אחד מסיבותיו הוא.כואב לי לראות שמחפשים פה "שעירים לעזאזל" או שמתחילים להתפרק בעזרת קללות וגידופים.לי כבר קשה מאוד להיות כאן ולכתוב כאן שמעלי ומתחתיי יש עצים מלאי ביקורת או ירידות או אפילו שיחות סתמיות שאפילו פנים מול פנים לא הייתם עורכים! ובטח ראיתם בהודעותיי הקצרצרות ששיגרתי לטלי בתקופה שקצת נעלמתי בעצמי,ממש לא מזמן,את הקושי שלי להשאר כאן בגלל הרשמים הלא טובים שאולי יצרתי,בגלל הבושה להודות שיש לי (הייתה לי לפחות ככה אני רוצה להאמין) הפרעת אכילה במצב לא קל,בגלל הדיכאונות,בגלל החרדות ובגלל קשיי התמודדות עצומים.ולמה נשארתי?דוקא בגלל כל אילו.כי רציתי לעזור,רציתי לסייע,במיוחד לילדה אחת שאני אוהבת מאוד (כן אני אוהבת מאוד אף על פי שמעולם לא ראיתי אותה, ואני באמת לא מאילו שהיו אמיצים דיים לערוך כאן פגישות). ואלייך אני כן פונה ישירות,ללא ביקורת,ואומרת לך שאני מבינה את הכאב שלך וההודעות שהשארתי לך בנושא ה"חסימה" עזרו לי מאוד גם בלבטא את עצמי, אבל אני יותר מדי מרובעת כנראה בכדי לקבל צורת התפרקות כזו בקללות.ולא משנה את מי את מקללת (ותאמיני לי שגם אני מכירה פסיכאטר אישית שאני מאוד לא מחבבת ומעולם לא קיללתי אותו),זה צורם וזה נותן לי את ההרגשה שאני מאבדת גם אותך. ועוד דבר שהיה לי באמת קשה לקרוא עכשיו,ובמיוחד עכשיו,הם הדברים שנכתבו לטלי.אני לא באה להגן כי אני מאוד מאמינה בנקודת מבט המשתנה מאדם לאדם.נכון גם אני הערתי בעבר על יותר מדי ישירות ונימה קשה המשתמעת מדבריה.אני לא יודעת מה הסיבה ואם ישנה בכלל,אבל טלי היא אדם שלא עוזב ולא נוטש ותמיד מוצא את הדרך להשאר גם ש"סוגרים בפניו את כל הדלתות" בדרכים הכי נוראיות שיש.זו הפנימיות,והיא חשובה יותר מכל דבר אחר. וכן,קצת קשה לשמור פה על סובלנות עם כל ההשתלחויות וההערות העוקצניות כלפי אנשים (לדוגמא "הנה עוד מומחה..." וסליחה שאני מצטטת).אז מישהי השאירה הודעת "הצילו" באמצע הלילה ונעלמה.את זה אני מסוגלת להבין.בדרכי שלי,עשיתי זאת עשרות פעמים (ויש שיעידו שאני עדיין עושה ומי שזה מיועד אליה תבין מיד על מה שאני מדברת). אתם שוכחים שמישהי גם השאירה כאן מכתב התאבדות בלילה ונעלמה...אז כשמישהו צועק הצילו אתה מבין שהוא חרד ומפחד אבל גם שהוא חי ונושם והנה קיבלת מסר ממנו-הוא שיתף לפחות בתחושה אם לא בגורם שמאחריה,אבל כשמתחילים להשאיר כאן בפורום,גלויים לכל,מכתבי התאבדות-זה כן עלול ליצור כאן אווירה מתוחה וחסרת סבלנות. תחשבו באיזה מצב זה עלול להעמיד את היועצים,איזו עמדה זה יגרום להם לנקוט בקשר לפורום כמקום לשיתוף ותמיכה ולא רק לשאלות ותשובות? אז עליי באמת מכתבים כאילו כבר לא משפיעים,אבל מה עם אחרים? קצת מחשבה... אילו דבריי. אם מגיע לי שיתקיפו אותי בבקשה...אל תהססו לומר לי אם נפגעתם,זו ממש אבל ממש לא הייתה כוונתי,אני רק רציתי להשאיר את הפורום מקום שיהיה ניתן לכולנו לחזור אליו כשנרגיש כשאני יכולים ולא כשאנו חייבים. ואולי אין לי זכות לכתוב את זה ואם כן אני מצטערת מאוד אני.

מיד אחרי שכתבתי את ההודעה הזו ושלחתי אותה,ראיתי שהכנסת מאמר שלך לעמוד השער אז אני רואה שעם רוב התחושות האילו אני לא לבד...

לא כתב יותר מדי, לא כתבת פחות מדי. כתבת מה שצריך, תודה שעשית זאת. נ.ב אני מקווה שזה ישנה משהו.

אני אתך, מסכימה איתך בכל מילה ותומכת בך בכל קושי. כל הכבוד על האומץ לקום ולומר את מה שיש על ליבך. אין לאף אחד סיבה לשנוא אותך, אולי רק להעריץ אותך.