זוגיות

מה עושים כממ לא בטוחים בהמשך הקשר למרות שלבן הזוג זה נראה בסדר הוא רוצה כל הזמן את הלבד שלו ולא מבין שזוגיות זה עניין של שניים. אני רוצה לסיים את הקשר אבל לא יודעת איך.

לא טוב לי להמשיך בצורה כזו של כל אחד עושה מה שהוא רוצה. בן הזוג טוען שאני לוקחת לו את החופש שלו ואנ החלטתי שאני לא רוצה יותר. אבל הוא כן. איך גומרים עם זה בלי לפגוע?

אם הגעת למסקנה שאת רוצה לסיים את הקשר אז את ודאי יודעת שאין דרך לסיים קשר בלי פגיעה ושל שני הצדדים. אם את נחושה בדעתך תשחקי על הקטע של-אתה רוצה חופש? החלטתי לשחרר אותך. אני לא רוצה לכבול אף אחד. כאילו- את בעצם עושה את זה בשבילו. בהצלחה.

בלי לפגוע לא ניראה לי שהדבר יתאפשר

שלום דקל קשה לסיים מערכת יחסים בלי לפגוע אלא אם כן שני הצדדים מרגישים שמערכת היחסים הגיעה לסיומה. את יכולה לנסות להבהיר לבן הזוג שאת רוצה לסיים כי יש חוסר התאמה במידת הצורך בקרבה והמרחק. שלא הוא האשם אלא הבעיה היא בחוסר ההתאמה. יתכן אגב שתופתעי שהוא יסכים איתך. הנושא של קרבה - מרחק הוא נושא מרכזי ביותר ביחלסים זוגיים. זוגות רבים מתקשים לרקוד את ריקוד היחסים באופן מספק. המצב יותר דינמיקה בה לכאורה אחד מבני הזוג רוצה יותר קרבה והשני מרגיש חנוק ובורח. לפעמים באופן מפליא כאשר הרודף מפסיק לרדוף ומתרחק בן הזוג מתחיל לקבל על עצמו את תפקיד המחפש והרודף. בברכה, אמיר

אנחנו זוג נשוי וביחד מזה 8 שנים. יש לנו ילד קטן והבעיה העיקרית היא השגרה שמתחילה לאכול אותנו. הבעיה יותר של בן זוגי שלא מוכן לוותר על חיי "הרווקות" שלו ולא מוכן להשלים עם העובדה שיש ילד קטן בבית עם צרכים. המצב מאוד קשה ולא קל. אני מרגישה לעיתים קרובות מדי שיש לי שני ילדים בבית: אחד קטן והשני "מתבגר". בן זוגי אוהב לשבת שעות מול המחשב ולשמוע מוסיקה רועשת בקולי קולות, בשעות בהם הילד בבית וזקוק לתשומת לב ולשעת משחק, מקלחת, לטייל בחוץ וכו'. הילד בן שנתיים וחצי. אנו משוחחים המון ובן זוגי מודה שהבעיה בעיקר נעוצה בו - ברור שגם לי יש תפקיד בענין. אך אני מרגישה שאני מתחלקת למאה חלקים: להיות טובה בעבודה, לתפקד בבית, לטפל בילד ואז סוף סוף בשעה 9-10 בערב כשכל מה שאני רוצה זה לשבת ולהתפנות לדברים שלי, אני צריכה לתת תשומת לב לבעלי ובאופן טבעי, בגלל שהוא מבוגר ומבין אני "מזניחה" אותו. אפשר להגיד שהגענו לתמרור "אין מוצא".

אפרת - בלי לשים לב איבחנת את הבעיה של בעלך - כאשר השוות אותו לילד - התכונות של אגוצנטריות וחוסר יכולת לראות את נקודת מבטו של הזולת מאפיינת ילדים קטנים - כאשר זה קורה אצל מבוגרים נהוג לכנות זאת במונח "אישיות לא בשלה" דהיינו אישיות ואופי שעדיין מתפקד בדפוסים פסיכולוגים מוקדמים יותר של ילדותיות. הבשורות הרעות הם שכדי ליגדול צריך עוד הרבה זמן - משברים גם גורמים לגדילה והתבגרות - וטיפול בשיחות יכול לעודד דפוסים פסיכולוגים בוגרים יותר (כמובן הוא צריך לרצות טיפול - וככל הניראה לא ירצה) כדאי שתעשי את החשבון שלך מגיע לך להיות מאושרת אם בן-זוג מתאים לך

שלום אפרת א ני מציע לכם בחום ללכת לטיפול זוגי. חשוב שתלכו יחד לטיפול אחרת המצב לא ישתפר אלא יחמיר ויווצר ריחוק רב יותר. בברכה, אמיר

דקל התשובה לאפרת רלוונטית גם לך -