לדנה

היייייייייי תודה לך, כול כך קשה להוציא את הטקליט מהראש אפילו אם אני מאוד רוצה. תביני תמיד הייתי לבד ונפגעתי המון בחיים שלי השאלה והפחד שלי אם עברתי בתי ספר ובכלל תמיד הייתי כזו לבד ומוזרה. למה פתאום בצבא היה טוב? את מכירה אנשים שהיה להם רע בתיכון והשתנו בצבא???????

היי, כן, הרבה חבר'ה שאני מכירה (בנים ובנות) עברו תקופה דומה לשלך בבית הספר (לא חברותיים, מסוגרים, מופנמים ואפילו קצת תוקפנים ואגרסיביים) החליפו כמה בתי ספר (כמוך) ודווקא בצבא, שזה מן כור היתוך אחד גדול להמון צעירים שמגיעים מכל מיני אזורים בארץ ומכל שכבות הציבור פתאום נשברים מחסומים ומצליחים להיפתח ולקשור קשרים. חברת ילדות שלי היתה כמעט אצל כל היועצים הפדגוגים בארץ ולא היה בית ספר שהיה מוכן להחזיק אותה אצלו. ממש התיאשו ממנה וכמעט אישפזו אותה במוסד טיפולי. בקיצור, בגיל 17 היא תפשה פתאום שאי אפשר להמשיך ככה והחליטה שהיא הולכת ללמוד משהו (עיצוב תעשייתי, גרפיקה ואופנה). אז זה באמת הוציא לה קצת את הציפורים מהראש אבל המהפכה האמיתית קרתה לה בצבא. שם נפתח לה חלון הזדמנויות גם חברתיות וגם מקצועיות. תאמיני לי שיכול להיות לך טוב בצבא למרות העבר שהיה לך בבית הספר. כל הזמן אנחנו משתנים, מתפתחים ומתקדמים. מי שעומד במקום בסוף הולך אחורה. אז תאמיני בעצמך ותחליטי שזהו זה, נגרמה תקופת בית ספר עם כל הבלאגנים ועכשיו זה הזמן שלך. את הולכת להגשים את עצמך ולעשות דברים בשביל עצמך. והעיקר, אם תאהבי את עצמך ותתני לעצמך קצת יותר קרדיט - תמצאי שהמון חבר'ה ירצו בקרבתך וככה תרוויחי פעמיים - גם מבחינת חברתית יהיו לך חברות וחברים וגם מבחינה אישית - הדימוי העצמי, הביטחון העצמי וההערכה שלך כלפי עצמך יגדלו. חזקי ואמצי, ושרק יהיה לך טוב ( ו0