בבקשה-איך לא ליפול לתהום...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
המעמסה הנפשית השנאת העצמית החיים שפשוט בשום מקרה לא מסתדרים כמו שצריך החיוך שלאט נמוג ונעלם השקרים - "אני בסדר" הביטולים, ההעלמויות, וההתחמקויות... איך לא נופלים? אלוהים,פעם סבא לימד אותי שאתה כאן.הוא הבטיח לי שאתה כאן ושתשמור עלי.איך יכול להיות שהוא שיקר לי? זהו,אני נתקעתי כאן שוב,בתוך דיכאון וים של דמעות ( שזה חידוש ויש לציין שזה קצת מקל).ממש כאילו נקודה אחרי נקודה נלחצה לי היום בכוונה... ניסיתי,באמת שניסיתי להתגבר ולא ליפול לכאן שוב... היום עוד אפילו יצא לי לחשוב שאם תוך חודשיים וקצת אני כבר כמעט נורמאלית מבחינת אוכל(חוץ ממדי פעם שאני אוכלת יותר מדי...ולא מקיאה...איכס),אז זה אומר שהטיפול כן עבד,לא? לא... כי אני עדיין פה...בלי כל האיכסה...אבל יש לי איכסה אחר...תקוע לי בכל הגוף...ומאיים להשאר בי לעד. ::::::::::((((((((((((((((( מצטערת...
היי נו ניים. כתבתי כאן מעט בעבר ומידי פעם אני מבקרת כאן ורואה את ההודעות שלך ונראה לי שאת נמצאת בתוך תהליך שנכון שהוא לא פשוט בכלל אבל הוא חיוני. דבר אחד הצלחת לעשות,דבר שהוא לא פשוט בכלל אבל הוא ענק. הצלחת לא להקיא ולקבל איזושהי שליטה על האוכל עם כל המשברים. זה נפלא. ואני מבינה שעכשיו את בדיכאון וכואב לך ובמקרים כאלה האוזן שלנו שומעת בצורה סלקטיבית. ובכל זאת אני רוצה להגיד לך למרות שבטח שמעת את זה אלף פעם שככה זה ,לא הכל הולך חלק. ואחרי כמה צעדים קדימה בא צעד אחורה. וזה חלק מתהליך. נכון שאני זמן מועט פה אבל לפי מה שנראה לי את בדרך נכונה וזה נשמע שאת מודעת להמון דברים ושאת כן רוצה לחיות ולחיות טוב. ואל תדאגי את לא נופלת לתהום. אימרי לעצמך אולי שכרגע את מרגישה חרא. ותני לעצמך להרגיש חרא אבל בידיעה שזה זמני. לי הרבה פעמים זה עזר. ואם היו לך כאלה כוחות להילחם בהפרעה אז יש לך מספיק כוחות לשקם את עצמך. אל תתייאשי. נויה.
כ"כ קל לוותר... בואי נגמור עם זה, שתינו ביחד... רק דקה אחת של סבל... התהום הרי מספיק גדולה... מספיק עמוקה... להיבלע... לברוח.... כמה טוב... להיעלם.... באמת . . . ? ! אל תוותרי.
אינשם, הגבתי על מכתבך זה ועל המיילים ששלחת לי באימייל ששלחתי לך. ליל מנוחה, טלי פרידמן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
