p o l l y

הלוואי שיכולנו להחזיר את מה שכבר קרה, הלוואי שיכולתי לתקן את הטעויות שכבר נעשו. אני תמיד נשארת עם המחשבה שאני לא יכולה לעשות כלום חסרת אונים יושבת בצד ורואה.... (רציתי לכתוב פה משהו - אבל זה אישי מדי - מצטערת) כשלא מתקנים חור בקיר, הוא מתמלא אבק, כשלא מתקנים אפילו את הסדק הקטן ביותר בנפש, הוא גודל ומתפתח... הלוואי שיכולתי לעשות יותר הלוואי שיכולתי לחיות רגע מבלי לפחד כל הזמן מה איתך ואיך את מרגישה עכשיו יש לי פחד נוראי בקשר לעצמי בחרדה שממש כבר לא רציונלית אני פוחדת ליפול אני נפלתי הרבה פעמים כולי חבולה והפצעים עוד לא הגלידו ...(גם פה רציתי לכתוב משהו - אני אשלח לך את זה במייל)... אני מפחדת מהנפילה הסופית מפחדת שהיא תגיע יודעת שהיא תגאל אותי מיסוריי אבל עדיין חרדה לראות אותה לשמוע אותה אומרת לי שאין לי כבר סיכוי שאני אבודה שזה נגמר הלך אבד נשבר. הנפילה הזו תקפה גם לגבייך, אני נשברת כשאני רואה אותך נופלת מתפרקת ניסיתי להגיד שבכל נפילה שלי נשאר איתי משהו כי הצלחתי לאסוף כמה שברים שמהווים בשבילי מעין זיכרון...(שוב דבר אישי...) אני חוששת מהפעם שכבר זה לא יוכל להימשך שלא יהיו לי מספיק כוחות לאסוף אפילו לא שבר אחד אני אשאיר את השברים במקום שנפלתי ואלך איעלם. ...כל מה שכתבתי כאן נכתב על ידי לגבי התחושות שלי - כשבעצם ניסיתי לומר לך ממה אני מפחדת - כשאני חושבת עלייך... אני מצטערת על הכל... ....... ( ד מ ע ו ת ) ........

אני מצטערת גם... אני מצטערת כי זה מסריח... אני מצטערת כי זה עצוב... עצוב שיש שם משהו שגורם לך לפגוע... משהו שגורם לשנוא... אותו משהו שגורם לך לאהוב... אותו משהו ששובר... ואומר לך לוותר... אותו משהו שצועק גם לעזרה... אותו משהו שלא רוצה לטבוע... אותו משהו שיכול להיות יפה כ"כ... אותו משהו מכוער... ואני מצטערת כ"כ כי זה לא מגיע לך... לאף אחד... אני מצטערת כי אני לא יכולה לעשות כלום... אני מצטערת כי אני יודעת כמה זה כואב... תמיד אותם פחדים... אותם קולות... שאף אחד לא יכול להנמיך... אני מצטערת כי גם אני אף אחד....

אף אחד... כמו כלום... אוויר... לוקחת עוד נשימה... ומתפללת להיחנק... כמו רוח... כמו עננים ששטים בשמיים... נלקחים כמובן מאליו... כי הם תמיד שם... לא מאכזבים... לא מרעישים... לא מבקשים... לא מתלוננים... הלוואי שהייתי ענן... אולי ככה היה לי קצת שקט נפשי...