שעמום באהבה

שלום. הבעייה שלי עשוייה להראות מצחיקה לאחרים אך היא אמיתית. אני בת 22, יש לי חבר כבר שנה וחצי, ואנחנו מאוד אוהבים זה את זה. מגיל 16 התחלתי לצאת עם בנים ולהתנסות ביחסים קצרים וארוכים ועד לחבר הנוכחי היו לי 3 חברים די רציניים , היו לי אהבות אחרות שכולן נגמרו בשברון לב שלי או של האחר. בכל החברויות שהיו לי תמיד הייתי מאוהבת אהבה עוורת באיזשהו אופן, אהבה חסרת גבולות ואולי אף ילדותית. עם החבר הנוכחי זה אחרת. אנחנו אוהבים, אך אני מוצאת עצמי ערה לכל חסרון קטן שיש לו וחושבת איך זה יכול להשתפר כדי שזה לא יפגע באהבתי אליו. כמו כן אני מרגישה שהוא כל כך טוב אליי, הוא מסוג הבנים שמכבדים ומעריכים ויעשו הכל בשביל אהבתם, וזה נפלא אך אני חוששת שאולי זה גורם לי לחוסר ריגוש , חוסר באי וודאות, כלומר הקשר כל כך יציב ואולי חסרה לי קצת האי וודאות והפחד מהלא נודע כדי שירגשו אותי.ואולי בגלל זה הערנות לחסרונותיו הקטנים. לעיתים אני מוצאת עצמי משועממת מהחיים מרגישה כמו בת 40, נשואה + כשבעצם אני רק בת 22. ניסיתי לדבר איתו על זה אך הוא לא מבין על מה אני מדברת. האם אני ילדותית? האם יכול להיות שמצאתי אה הבחור הנפלא הזה מוקדם מידי? מה לעשות האם לתת לזמן לעשות את שלו או להסתכן ולוותר על האהבה הזו ועל הבחור הזה בשביל לחפש לעצמי ריגושים כשיכול להיות שבסוף אמצא עצמי בודדה וכועסת על ההחלטה שעשיתי? אני באמת אוהבת אותו אך גם מאוד מאוד מתוסכלת. אנא עיזרו לי להבין מה עובר עליי ומה עליי לעשות. בתודה מראש. דנה.

דנה !!!! תקשיבי טוב טוב!!!!! את פשוט לא מאוהבת בבחור , כך שחבל על הזמן!! פשוט מה שיש לך זה יחסים יציבים בלבד!!! וזה נוח לכשעצמו!! אז תלוי מה את מחפשת : נוחות ובטיחות.....או .....אהבה וריגושים. תחשבי טוב טוב גיורא ומאיה. בהצלחה!!!

את עדין ילדהבגיל ולפי התאוריםעברת באמת תהליכים שבנות 40 של ימינו אולי לא חוו.. אל תקראי לזה שעמום זה פשוט אי התאמה בין גילך הכרונולוגי לבין מהלך חייך. זה הצרה לאלו שמתחילות מוקדם. אני תמיד טוען- מה בוער.. כמו כל הילדות שכבר בגן רוצות לשחק "אבא אמא". מציע לך להתנתק מהווי העולם- אולי להתנזר בהודו (בלי סמים) ואז תתנקי ותתחילי לחיות כמו בן אדם חדש.

שלום דנה הבעיה שלך לא מצחיקה. את עוד צעירה ואין סיבה ממשית להישאר בקשר אם אין התרגשויות. יחד עם זאת יתכן ויש לך בעיה מסויימת עם קשר של אהבה בשונה ממצב של התאהבות. בתוך התאהבות הקשר סוער מאד, ההרגשה היא של התלהבות, תחושה נפלאה שכולנו מתגעגעים אליה. במצב של אהבה ישנם פחות ריגושים ולכן אומרים שכדי שקשר יהיה קשר חי יש צורך לעבוד עליו, לגוון ולחפש דרכים להפוך אותו לחי. את יכולה לנסות ולבדוק אם את יכולה ליצור ריגושים ועניין בתוך הקשר שקיים או שההרגשה היא שהקשר מיצא את עצמו ואת רוצה קשר אחר. אם העניין ימשיך כך עוד שנים יהיה מקום לבדוק את עצמך באופן רציני יותר. אבל את באמת צעירה וחופשיה להתנסויות ולבדיקות. אמיר

דנה שלום רב, בעיתך אינה מצחיקה, ונשמעת דווקא רצינית מאד. את מתארת יחסים בינאישיים מספקים מצד אחד, ומצידו השני, מתסכלים ומאכזבים. נראה שאת מנסה לחרוץ גורלות כעת, ולבדוק האם הבחור איתו את נמצאת היום, הוא "הבחור" שאיתו תחיי את חייך. ייתכן שרק עצם המחשבה הזו מתסכלת אותך, וגורמת לך לחפש אצלו פגמים וחסרים שונים. בכל מקרה, התחושה שלך של חוסר סיפוק וריגוש, היא תחושה קיימת, ואין להתווכח עם התחושה או להקל ראש לגביה. לדעתי, עליך לנטוש את המערכה, ולצאת "לרעות בשדות זרים". לא נכון בעיני לחיות בתחושה של "חיי יכלו להראות אחרת" או "הוא טוב עבורי וזה מה שאני צריכה להסתפק". תוכלי להגיע למסקנות הללו בהמשך, אך לא בגילך ובמצבך הנוכחי. אין כמו תקופות של פרידה (אפילו זמנית) כדי להבהיר לעצמך מה את רוצה, מה את מחפשת ומה חסר לך בקשר הקיים. אל תתפתי לנוחות הקיימת במערכת זוגית קיימת ויציבה, כי בסופו של דבר זה עשוי להיות בעוכרך. בברכה, טלי פרידמן

טלי את מאד קובעת מה לעשות. (לנטוש.....) האם זו הדרך ? האם עזיבה תפתור את הבעיה ? יש מקום לפטיפול זוגי אפילו כשהקשר לא ממוסד. אני גם חושב שהרבה מהשעמום של אנשים הוא פנימי" ריקנות פנימית" אשר מתורגמת להאשים את הבן זוג או הסביבה.

אבחנת את עצמך טוב למדי > כן את מתארת ראיית עולם ילדותית - הכל -או-לא-כלום,, שחור-ולבן,, צורך בריגושים,, מהתאור שלך יש לך חבר שיהיה קשה למצוא כזה יותר מאוחר לא הייתי ממליץ פרידה הייתי ממליץ להתבגר מהר יותר הזמן יעשה זאת - אפשר לזרז זאת הטיפול בשיחות - ממליץ מאד