לאביב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

29/07/2001 | 22:28 | מאת: לורי

שלום אביב, זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום, אבל אני קוראת מדי פעם והשיר שכתבת מאוד נגע לליבי. אני חושבת שהדבר המסוכן ביותר (לפחות כך היה בשבילי) זה כאשר בתוך ההפרעת אכילה חושבים על פיתרון של מוות- אני מאוד מקווה שאת לא שם. אל תתיאשי ואל תחשבי על זה אפילו, זה מוביל רק לדברים רעים. תתני לעצמך קצת מקום לנשום, תחפסי אופציות שונות ותחזיקי מעמד בכדי לעבור את הגל. אם יש משהו שאני יכולה לעזור או לספר (על מה שאני עברתי) בשביל לחזק אותך תכתבי- אני אשמח לעזור.

29/07/2001 | 23:36 | מאת: אביב

היי לורי, תודה !! אני לא חושבת שיש לי הפרעת אכילה כרגע. דווקא על האנורקסיה והבולמיה התגברתי כבר. קשה לי לאכול עכשיו זה נכון, אבל זאת לא הפרעת אכילה, זה יותר הדכאון והצורך להעלם, לתפוס פחות מקום, וסתם כי רע לי בחיים עכשיו בכלל. כשאני בסדר, האוכל לא מהווה בעיה עבורי. אני משתדלת לחשוב על אופציות אחרות מהמוות, אני קצת בבלגן כרגע בחיים, תקופה די קשה עם הרבה דברים שצריך לעבור ולהתגבר ולהתמודד עימם, ולא קל לי למצוא לזה פתרונות, לא הכל תלוי בי, חלק זה דברים שלא ממש בשליטתי. אבל אני שורדת בינתיים. ובכל מקרה אני אשמח אם תשתפי גם בשבילך, אני יודעת כמה זה עוזר, השתמשתי בפורום הזה המון כדי לחזק את עצמי, ואני אשמח להקשיב ולהתייחס במסגרת הכוחות שלי, ויש כאן עוד אנשים שודאי ישמחו להגיב. שלך אביב.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית