נדודי שינה

שלום, הסיפור שלי הוא קצת ארוך אבל מחייב תשובה מידית. אני בת 20, סטודנטית, הורי הם אנשים דתיים, ויש לנו אפילו בית כנסת בבית, ממש כך, לפני כחודש הלכתי לפגישה גניקולוגית , שם נאמר לי שיש לי מעין יבלת על איבר המין ושעלי לעבור ניתוח הסרה בלייזר, בתחילה ניסינו אני וחברי להתגבר על הבעייה לבד, אך החלטנו שי ש לידע את הורי, נאמר לי שניתן לקבל את היבלת הנ"ל מיחסי מין, אך לא רק, וכן כי יכולנו אני וגם חברי להיות נשאים של המחלה ורק עתה שהגוף שלי או המערכת החיסונית שלי נחלשה, היא התפרצה. אכן רזיתי כ5 קילו, למרות שאני לא רואה בזה מצב חריג משום שאינני אנורקטית או משהו בדומה אלא פשוט היתה תקופה של מבחנים וכדומה שאכלתי קצת פחות סדיר ובטוחה אני שהמשקל יעלה בחזרה ללא חשש. הורי אשר התנגדו לחבר שלי מלכתחילה, טענו שהוא מכוער, ולאחר שהלכו לשלושה רבנים, שכל אחד סיפר להם זוועות על חברי, המצב עוד הוגרע, יש לציין כי אני אינני דתיה, וכי סיפור הרבנים נראה לי מופרך מהיסוד. בכל מקרה, הורי ששמעו את המקרה הנוכחי החליטו כי חברי הדביק אותי באופן חד משמעי, ולפיכך הוא חייב היה לבגוד בי, וכן הלאה. הם טוענים שאני זקוקה לטיפול וכי אני עיוורת, ולא חוסכים ממני את מילותיהם החריפות, אותם לא ארצה לפרט שכן אין טעם. נוצר בין חברי לבינהם עימות לאחר שהוא בא במטרה ליישב את ההדורים, אימי צעקה עליו בצורה מאוד חריפה וקשה, כך שנוצרה ההרגשה שלא יוכל הקרע להתאחה. אני רוצה לציין שאני מאושרת וחשה בטוב עם חברי, עם חבריי בכלל ועם חיי, פרט לבתוך ביתם של הורי, אחותי הגדולה, שהיום נשואה עברה מסכת ייסורים דומה, אבל היום מעודדת את הורי ותומכת בהם, אינני רוצה לוותר על חברי שכן אני מאמינה לו , וישנה ביננו זוגיות טובה מאוד. אבל המצב בבית מקשה מאוד. שקלתי לעזוב את הבית ולדחות בשנה את המשך הלימודים אותם הורי ממנים, ויש לציין שהם משתמשים במימון לימודי כנשק נגדי, שכן לטענתם אני תלויה בהם וכן עלי לעשות כרצונם, וכל עוד אני מתגוררת בביתם עלי לפעול על פי דרישתם. בעבר היה בי רצון שהם יקבלו את אורך חיי , אך ללא הועיל, היום הרצון הזה אבד לי ואני לא מוצאת בו טעם, שכן למרות שמבחינתם הם רוצים בטובתי, הם יוצרים תלות מתמשכת בהם ומקשים עלי להשתחרר ולהפוך לאדם עצמאי. המקצוע שאותו אני לומדת הוא אכן המקצוע שאני מעוניינת להמשיך בו בעתיד, אך אני חושבת שסטיייה קטנה מהמסלול לא תגרום לאבדנו, ואולי עדיף לי לעזוב את הבית ולעמוד ברשות עצמי ולעבור הלאה. אך אני יודעת שזה יגרום למשפחתי עוגמת נפש רבה ואולי אף לניתוק הקשרים. כפי שאת רואה אני בין הפטיש לסדן וכל החלטה תפגע במישהו וגם בי. אם תוכלו לי אשמח. תודה.

מצבך משקף את בשלב הטיפוסי בחיים בו עוזבים את הבית וזוכים לעצמאות - הרבה פעמים השלב הזה מלווה במשבר ההתנתקות מההורים כדאי לפעול כך שהחיכוך עם ההורים יהי מינימלי ולנסות לעבור את השלב הזה איך שהוא אולי הפסיכולוג אמיר יוכל להוסיף יעוץ לבעיתך

שלום איילת את אכן מתארת מצב מורכב ומסובך. קשה לי לייעץ לך מה לעשות כי הרי מדובר בך, בחייך ובמשפחתך. את חייבת לעשות שיקול לגבי מה טוב לך ומה יעזור לך לחיות חיים עצמאיים. לדעתי הוריך מתערבים באופן בוטה בחייך. הם רוצים את טובתך אבל בטוחים שהם יודעים מה טוב לך .0על פי השקפתם). הם מתייחסים אליך כמו אל ילדה קטנה. אין ספק שההתרחקות שלך מהדת קשה להם. תנסי לדבר איתם ולהסביר להם את המצב. יתכן שהדבר בלתי אפשרי. במיקרה כזה את צריכה לחשוב טוב ולעשות את השיקול שלך לגבי חייך. אם תרצי להתייעץ עוד תצרי איתי קשר לטלפון 036496371 בהצלחה, אמיר