הסבר לכולם

אל תדאגו. אנג'ל לא חוזרת אם מישהו מכם יעדיף שלא,או לא ירצה אותה פה. גם אין לי אף אחד באיי סי קיו יותר כי מחקתי לעצמי את כל ההארד דיסק. ככה,שהמטרד עוזב... רק חזרתי וקראתי מספר דברים ויש מעט דברים שרציתי להשיב עליהם: קודם כל תודה לדפני על כך שלא נרתעה וניסתה לעזור.הסברתי את עמדתי דפני ואולי תביני אותה יותר בהמשך המכתב הזה,ואולי לא... אביב-אני חייבת להודות שמאוד נפגעתי מדברייך.אני חייבת גם להודות על האמת.כשכתבתי את ההודעות בראשון בבוקר הקבצים היו כבר מחוקים,אבל עדיין בסל מיחזור ועדיין חככתי בדעתי האם לעשות נזק כזה למחשב שלי(בכל זאת אני זקוקה לו להגשת עבודות עדיין),וכשקראתי את הודעתך איתחלתי את המחשב וזהו...משם הכל נמחק. אני לא לקחתי לך כוחות.אני כמעט ולא שיתפתי אותך במה שעבר עליי חוץ מהפעם ההיא שחשבתי שזה מה שיעודד אותך לדבר עלייך.אני השארתי לך הודעות מעודדות באיי סי קיו כי רציתי לעודד את רוחך.ראיתי שכואב לך.ראית איך חסמתי את כל נסיונות העזרה והתמיכה שלך?איך בעטתי?.אני לא ניצלתי אף אחד ושוב,גם אם אדם בחר לעשות משהו,זו היתה בחירתו. הסיבה שעשיתי הכל הייתה כדי להקל,כדי למנוע דאגה,כדי לנעול הכל בתוכי ולסבול לבד,כדי שיאהבו אותי כי כנראה(והימים האחרונים רק הוכיחו לי זאת) שאנשים מפסיקים להיות אהובים בשעת חולשתם. מתי חזרת לדבר איתי את זוכרת? שחשבת שיצאתי משם...מתוך החור השחור... אף אחד לא ממש רוצה לדבר ולעודד אנשים שעדיין קשה להם,שעדיין נלחמים בהפרעת האכילה ובטח לא כשמדובר בי.כי אני לא מאילה שיצרחו "הצילו" לעיני כולם. אז חברים,אני לא נאחזת בהפרעה.אני נאחזת בחיים.אני כן נלחמתי בה כל יום בשיא הכוח,אבל גם נזקקתי לה מאוד על מנת לסחוב ולסחוב לבד... וכן הייתי בטיפול...ולראיה,טלי דיברה עם המטפלת שלי. אני לא שקרנית.העניין הזה היה מעין "שקר לבן".עשיתי זאת לצרכיי,רציתי חברה,ולצרככם,שתארחו לי חברה. וכן אביב,היה לי סיכוי לסרטן.לא עשיתי זאת על מנת לגרור אותך למקומות הכואבים שלך.כמעט ולא דיברנו על זה.התמודדתי עם זה לבד כשכולם היו בתקופה די דכאונית ושמרתי על ראש מורם ועל יכולת להיות שם למען אחרים ולעודד ולומר שהכל מצויין על אף שמפנים הכל התמוטט. עכשיו אין לי בעיה לומר את זה כי האמת נפתחה ממילא. ורק לידיעה,אני ממש לא רוצה למות.אם שאלתם את עצמיכם מה גרם לכל הכאב הזה להתפרץ מתוכי פתאום.עברתי שבועיים קשים,של ציפייה לחדשות הרעות ביותר.כשקיבלתי את התוצאה השלילית קלטתי באיזו תהום שחורה אני נמצאת.לא חזרתי לחיים.הסיכוי להיות חולה החזיר אותי לחיים,הוא גרם לי לרצות לנצל כל רגע ולנצור כל חיוך.התשובה השלילית פשוט זרקה אותי למציאות בחזרה.לא קיבלתי את החיים שלי בחזרה.אני עדיין מתה. ואז בת דודה הקטנה שלי משחקת איתי ותוך כדי משחק היא רוצה לקבור אותי ולעשות לי טקס אשכבה... ועוד משהו-נכון נפגעתי משקרים. ודבר שני-מי שנפגעתי ממנה יכולה להעיד שלא לקחתי את ידי ממנה.אני עדיין אוחזת בידה.זה לא משנה את מי שהיא בעיני.לא אמרתי לה שהיא חצתה את כל הגבולות כי ביני לבין בני אדם יש גבולות נוראיים יותר מאילו. אבל כל אחד וההבנה שהוא מסוגל להעניק לאחרים... כשאני קוראת את המכתב הזה אני מרגישה מעין נימה של "החזרה" שעולה ממנו.בכל אופן,זו לא היתה כוונתי .ממש לא.קבלו את התנצלותי מעכשיו.זה הסבר,לא התרסה. ויש לי סיבות למה קשה לי מאוד למצוא את היום שו מתחילה המלחמה. אם תרצו-אני אשתף. וכמו שאמרתי : אם לא,הלכתי. אנג'ל. הסיבה שעשיתי את מה שעשיתי ה

אנג'ל, נכנסתי לפורום בערך עשר פעמים מהבוקר וכל פעם עצרתי את עצמי מלהגיב להודעה שלך, למרות שהידיים כבר רעדו לי, ובסוף החלטתי שאני לא יכולה להתעלם, כי מה שמופיע כאן בהסבר שלך לכולם זה כתב אישום נגד אביב - מהדברים שלי נפגעת, בגללי מחקת את הקבצים, את לא ניצלת אותי, את היית שם בשבילי ובגלל זה שיתפת אותי. אז אני חייבת להגיב, כי המקום הזה חשוב לי, ואני יצרתי פה משהו בשבילי, ויש כאן אנשים שאני אוהבת ולא הייתי רוצה לאבד בגלל הדברים שלך. וכן אולי תחשבי שאני "מנערת אותך", ואולי זה נכון, אבל אני צריכה להגן על עצמי כאן. אז לא אנג'ל, מצטערת, זאת לא אשמתי, ואני לא לוקחת אחריות על הדברים. את עשית אותם, את פעלת, את בחרת באיזה רחוב ללכת, ואת גם היית צריכה להתמודד עם התוצאות. את שלחת לי את ההודעה באיסיקיו רק ערב לפני כן, על ההקאה בגלל הדלקת ואם הספירה עדיין נמשכת או לא, ואת קראת לי שם "חברתי לספירה...", את עשית את הבחירה. אם את שואלת אותי, באותו בוקר פשוט לשניה אחת איבדת שליטה וחשפת את הכל, ולא יכולת להתמודד עם התגובות, ובגלל זה הודעת שאת מוחקת את הקבצים, וזה גם הוכיח את עצמו בדיוק לשבוע, וגם זה לא בטוח. ואת טועה ובגדול. אני לא חזרתי לדבר איתך כשהודעת שהפסקת להקיא, אני חזרתי לדבר איתך עוד הרבה הרבה קודם, כשהראית סימנים של התאוששות, שהראית סימנים שאת מנסה להילחם, כשהראית סימנים שאת מתחילה לראות אנשים אחרים שעומדים מולך גם, פרט לעצמך, אבל טעיתי !! אני מודה בזה. זאת היתה טעות, כי עובדה שגם היום את לא יכולה להבין או לראות ממה נפגעתי כל כך ולמה נפגעתי כל כך מהשקרים שלך. ולמה נפגעתי ? בגלל שאת עשית בדיוק מה שפחדת שאנשים אחרים יעשו לך. את סיפרת לי וגם אחר כך לכולם, שאת מפחדת שאנשים שאת מדברת איתם על הבלגן בחייך יושבים מהצד השני וצוחקים עלייך, ועשית בדיוק אותו הדבר. את ישבת מאחורי המסך שלך, אחרי כל פעם שהשארת הודעה על מספר הימים שעברו, וצחקת עלינו, על הודעות העידוד והתמיכה שקיבלת מאיתנו, ואת זה אני לא מוכנה לקבל. תחשבי גם באיזה מקום זה מעמיד אותי ועוד אנשים כאן בפורום שמנסים כן להילחם בכל כוחם וגם מצליחים, חוסר האמון והחשדנות כבר נוצרו, למה שיאמינו לי ? למה שיאמינו לדפני ? למה שאני אאמין לאחרים ? למה שאני לא אחשוד בכל אחד שהוא עובד עלי ? ואני עושה את זה, אני נזהרת מתמיד וחשדנית מתמיד. אל תשכחי שהמקום הזה כבר מהווה מקום מקלט בטוח להרבה אנשים, שיכולים לחשוף בו הכל בלי שיצחקו עליהם, ויודעים שכאן יקבלו אוזן קשבת ותמיכה מאנשים שהיו באותו מקום. אז אני חושבת כן ששיקרת, כי היית זקוקה לחברה, ואני חושבת שחזרת, כי את זקוקה לחברה ולפורום ולמה שהוא מעניק לך, וחזרת בדיוק אותו הדבר כמו שהלכת, למרות שהרבה אנשים כאן השתנו בעקבות המעשה שלך, ומתנהגים קצת אחרת, עלייך זה לא השפיע. את אותה אנג'ל כמו תמיד, עם הבעיטות הרגילות והמניפולציות הרגילות. ובכלל לא מפליא אותי שחזרת דווקא ביום חמישי לפני הסופשבוע, תארתי לעצמי שזה לא יחזיק מעמד יותר. וכן, גם את נפגעת משקרים, ואת סלחת. אני לא נדיבת לב כמוך ולא רחבת לב כמוך. אני לא רוצה להתמודד עם שקרים, וגם לא יודעת איך. אני לא מקבלת סטירה בצד אחד ומושיטה את הצד השני, מצטערת. נפגעתי יותר מפעם אחת לאורך כל הדרך ממך, ועכשיו אני זזה רחוק רחוק למקום בטוח, כדי לא להיפגע שוב. אז אני עדיין באותו מקום של אני לא פה בשבילך, עם כל הרצון הטוב, מצטערת וסליחה, ביחוד כשאני יודעת למה אני יכולה ליפול בעקבות דברים שאת אומרת, ועד כמה אני לא רוצה להגיע לשם שוב, הייתי שם כבר יותר מדי פעמים, וגם בעקבות השקר הלבן שלך, כמו שנוח לך לקרוא לו. ועדיין ולמרות הכל, אני חושבת שהמקום שלך כאן בפורום שמור, לכל אחד יש מקום כאן בפורום, כל עוד הוא פורום וירטואלי ופתוח, וזכותך לכתוב כאן כמוני וכמו כל אחד אחר. אז את יכולה להשתמש במקום הזה או לוותר עליו - אבל זאת לא בחירה של אף אחד אחר, רק שלך. אז אם את בוחרת ללכת, זה לא בגללי, זה בגללך, זה לא בגלל שניערתי אותך והחלטתי לא להושיט לך את היד, זה בגלל שקשה לך עם הדברים שכתבתי, ואת מעדיפה לא להיות פה. אז זאת לא אני - זאת את. בדיוק כמו שזאת הבחירה שלי אם להיות פה או לא להיות פה. ואנג'ל, אל תשכחי שגם לי יש הרבה מה להפסיד פה, אולי אפילו יותר מאשר לך, מכל ההודעות הקשות וההאשמות שלך כלפי. אני עשויה להפסיד את כל מה שיש לי ושאת אולי בסתר ליבך שואפת אליו - את ההחלמה שלי ואת טלי.. אז אני זזתי, למקום רחוק ובטוח, אל תקלקלי לי דברים שהצלחתי להשיג, אל תנסי לשים רגליים, תלכי במקביל, אבל אל תיכנסי בי, ואם אפשר פשוט תתעלמי ממני כמו שאני אתעלם ממך, אני נופלת בקלות, ביחוד עכשיו שזו תקופה לא פשוטה בשבילי. ושיהיה לך בהצלחה בכל דרך שלא תבחרי בה. אביב.

אביב, צר לי אין לי כוח נמאס לי שאת חושבת שאני נגדך,שאני רוצה להזיק לך,לתפוס את מקומך,לקחת לך את טלי, להכניס אותך למקומות קשים. נמאס לי שאת עושה ממני כזאת מפלצת לא אנושית אני לא תפשתי את מקומך אני לא שיניתי כאן אנשים בפורום. וכן אביב,הייתי מקיאה מיצי קיבה בעקבות המחלה גם על זה היית צריכה הסבר? והבהרתי כבר במכתב למעלה בסופו,שזו אינה החזרה ואינה התרסה. וכן,רציתי להיות לצידך ולכפר על כל מה שקרה בינינו אז בטלפון על כך שהיית שם בשבילי ולא אני בשבילך אז סליחה שאיבדתי שליטה רציתי עזרה עד כדי כך שזה התפרץ מתוכי. לא מחקתי את הקבצים בגללך.גם את זה כתבתי. ו..די זהו כבר אין לי כוח יותר באמת אביב. נמאס לי. אני באמת רוצה ללכת מפה ולא לקרוא את הדברים האילו יותר כי כל פעם מחדש את לא מצליחה להתאפק וכותבת לי דברים שפוגעים בי עמוק. אח"כ כולם מנחמים אותך ומאשימים אותי. ודי...אני כבר מותשת מלכתוב את כל ההודעות האילו. אני מנסה להלחם אביב.לא בדרך שלך.לא יכולתי להפסיק לגמרי.הורדתי מינון.אז יש אנשים שזה לא מספיק טוב בשבילם.יש אנשים כמוני שכן. לא צחקתי על העידוד והתמיכה אביב קראתי את זה ובכיתי. קראתי את זה והרגשתי שאף אחד לא איתי. אבל גם קודם, שידעו כמה קשה לי להלחם,עזבו אותי. אבל מי רואה אותי מעבר למחשב? מי? תגידי לי מי?