לטלי פרידמן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/07/2001 | 21:30 | מאת: yael

טלי שלום, זוכרת אותי, המבולבלת שקופצת מדבר לדבר ?, נו, זו שלא מצליחה למצוא את מקומה וכיוונה בעולם ? רוצה את "זה" ופעם את "זה"...... תקועה בעבודה משעממת ולא ממצה את הפוטנציאל שעדיין לא התגלה ?! אני יודעת מה יזכיר לך אותי ! : "איננה מבחינה " , או משהו כזה , "בין הרציונל והרגש...?" אז רק רציתי לעדכן אותך שלאחר שהמצב התדרדר לו והתחלתי ממש לשקוע בתוך עצמי, ניערתי את כובד המשקל והחלטתי החלטה אמיצה שתמומש בעוד כחודשיים שלושה אבל היא זו שמניעה אותי ומרימה אותי בבוקר מהמיטה בימים אלו. הגשתי מכתב התפטרות לאחר קצת יותר משנה וחצי במקום העבודה והתחלתי לעשות צעדיי לקראת נסיעה מעבר לים לזמן בלתי מוגדר/מוגבל כדי לנסות את מזלי, או כמו שאומרים "לחפש את עצמי". היעד: new york ויש לי רק עוד דבר אחד לאמר לעצמי לגבי הצעד הזה שמקונן בתוכי כבר שנים: ITS ABOUT TIME !!!!!!!!!!!!!!!!! אני מתה מפחד ומהתרגשות...... יעל

19/07/2001 | 21:39 | מאת: יהודה

ומה קרה ללונדון כבר לא מחכה לך ומה שלומך יעל

19/07/2001 | 21:54 | מאת: yael

היי יהודה, איזה כיף "לשמוע" ממך ולדעת שאתה פה. אז כפי שקראת, כן אני נוסעת , ההחלטה הגיעה מתוך נקודת שפל ועצבות עד כדי כהות חושים ורגשות שהובילו להתפרצויות, היסטריה ואח"כ שתיקה ארוכה ושאלות. הוי...המון שאלות קיומיות הציפו אותי בבת אחת ומסקנה אחת גדולה ספק עצובה ספק לא: הגעתי להבנה שאני לא מאמינה בשום דבר !!!!!!!! לא באלוהים, לא בישו ולא באף ישות אחרת להאחז בה זה קצת העציב ועצם ההוודעות גרמה לי להזיל דמעה שקטה אבל אורו עיני והחלטתי לא לוותר ופשוט לחפש במקום אחר........ מה שלומך ? יעל

20/07/2001 | 00:24 | מאת: טלי וינברגר

יעל, אין לי מושג מה הביא אותך להחלטה הזו, אבל זה גם לא ממש משנה. נראה שעברת תהליך עם עצמך, תהליך משמעותי שהביא אותך לכדי החלטה, לסגור הכל ולנסוע. אני מבינה את הפחד מהנסיעה, הניתוק, הפרידה, אבל קחי את זה כנסיון.יצליח ויהיה לך טוב - אחלה, לא יצליח, תרגישי שם רע, בודדה - תמיד תוכלי לחזור. אל תסגרי בפני עצמך את אפשרות החזרה, וכך הסיעה הזו תיהיה לכל הפחות טיול חביב. אני מאחלת לך המון המון בהצלחה, והעיקר - לעשות את מה שהאינטואיציה מנחה אותך. ואת יודעת, אינטרנט יש בכל מקום, אז...את מוזמנת לכתוב לנו מעבר לים, לספר איך ניו-יורק (אני לא אסתיר את קינאתי...), ואל תפספסי שם את המוזיאונים... הם פשוט מ-ד-ה-י-מ-י-ם!! (קחי בחשבון שכל מוזיאון שם זה בילוי של מינימום יום אחד...וצריך המון כוח ברגליים). :) תהני, ומדי פעם תיכנסי, ותשמיעי קול... טלי פרידמן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית