בוקר טוב עולם, מה שלום כולם

זה לא מתאים לי, כותרת קיטשית כזו.. פשוט התעוררתי מוקדם הבוקר באופן נדיר, אז רציתי לאחל לכל אנשי הפורום בוקר טוב ויום נעים! נועה.

היי נועה, לא הצלחנו לדבר בסוף. מה יהיה? או שאני לא נמצאת, או שאת נעלמת... אני מקווה שאת בסדר. ממה שאני מספיקה לקרוא, נדמה לי שהמצב השתפר קצת לאחרונה, לא? אני כאן, לסירוגין, עד הצהריים. אם בא לך, כתבי לי, אני אשמח... דפני

הי דפני, אני מרגישה יותר טוב בימים האחרונים, כן. זה לא שאני כל הזמן מרגישה טוב, פשוט אני מרגישה קצת יותר חזקה ובטוחה עם עצמי, קצת יותר שלמה. מה שהכי מטריד אותי כרגע הוא שבשבועות האחרונים יש לי דחף עצום לספר על כל מה שעבר עלי השנה (החרדות) לכל העולם, ובעיקר לאנשים שאני בקושי מכירה. אני סיפרתי על הכל, כולל על הכדורים, לדי הרבה אנשים לא ממש קרובים אלי, בעבודה וכו'. לפעמים התגובות לא מתאימות וזה אכן פוגע, אבל האמת היא שזה לא שובר אותי. הבעיה היא שיש כמה אנשים (אח שלי וידיד של חברה שלי שדיברתי איתו אתמול בערב) שהזהירו אותי שזה לא טוב, שאני יותר מדי שקועה בעיסוק אובססיבי בחרדות, ושעדיף לספר לכמה שפחות אנשים כי זה מרתיע ומיותר, ויפגע בי בסוף. הדברים האלה מאוד הבהילו אותי, כי אני בעצמי כל הזמן נלחמת בצורך שלי לספר, אבל פשוט יש לי צורך כזה, מה לעשות? וחוץ מזה - בקושי עברו חודשיים מאז שמצבי התייצב, וזה זה כן נראה לי די טבעי. כאמור, גם הפסיכולוגית שלי נסעה לחו"ל לשבועיים, מה שתורם לעניין. מה את אומרת? ומה איתך?