נמאס לי !!!!

לחברי הפורום... הייתי פה כבר פעם התייעצתי הצצתי בסיפורם של אחרים הגבתי לאחרים. נפלתי לדיכאון. לפני כשנה הדיכאון השתלט על חיי ולא יכולתיי להמשיך לתפקד בחיי עזבתי את העבודה ומאז אני לא עובדת עוד מעט כבר שנה. הגוף שלי בגד בי והחלו תופעות של שילשולים כאבי ראש ועוד. היום חצי שנה לאחר שיחות אפשר לומר שתופעות הפיזיות חלפו ולרגעים נדמה שאני חוזרת לעצמי אבל שוב יש מעידה שוב יש תחושה שזה לא הולך שוב הריקנות משתלטת , שעות ללא עשיה שעות של לבד, תחושה של אין מוצא. אני כבר לא ילדה בת 32 שנדמה שעשתה לא מעט בחייה עד כה אך עתה מרגישה שאין בי עוד כוחות ושהיכולות שהיו לי או שחשבתי שיש לי אותם כבר אינם. אני נמצאת בטיפול ומרגישה שרק הצלחתי להרים את הראש אבל לא יותר מזה וגם התחושה הזו נמצאת בסכנה כי יש ימים שאני שמחה או חושבת שאני שמחה ויש ימים שאולי בהם אני יותר כנה עם עצמי ומרשה לאמת להשתלט האמת לא טוב לי. במהלך הדיכאון הדבר היחיד שהצלחתי לעשות הוא להתחיל ללמוד תואר שני אבל זו הייתה מעין סירת הצלה מעין צורך במשמעות צורך להחזיק במשהו ועכשיו לא בא לא מצליחה ללמוד לא מצליחה להבהיר לעצמי אם באמת אני רוצה בלימודים אלו מבולבל לי הכל מבולבל לי. אני ממשיכה בטיפול עם המון סימני שאלה האם יש סיכוי האם המטפלת מסוגלת לעזור לי לעזור לעצמי. לא יודעת פשוט ראיתי תגובות בעלות ערך מחברים בפורום לפניות של אחרים אז חשבתי אולי ........ משהו נוסף לאחרונה מתוך שעמום מתוך צורך לקבל מידע לשמוע על מצוקות של אחרים אני כמעט כל יום בודקת מה חדש בפורום האם התמכרתי????

שלום לך זה שאת מנסה לקרוא פה על בעיותיהם של אחרים אולי נותן לך תחושה של:"צרת רבים חצי נחמה "אבל אין זה דבר שיביא את הפיתרון. השאלות הבסיסיות הן האם את נחושה בדעתךלעבור את הדיכאון הזה? מרבית בעיות הדיכאון ניפתרות למחצה המטופל מרים מעט את הראש ונופל שוב הבעייה האמיתית היא בראש שלנו אם נעבוד על הראש ועל כח רצון הדברים יפתרו אולי ביותר קלות ולמה רוב הבעיות תמונות בכח הרצון בכח ההתמדה בכח הרצינות .לכולנו תמונים כוחות אלו השאלה איך מנצלים אותם? האם בזמן? והאם משקיעים את כל המשאבים לעבור בעיה זו.מאחר וכאשר אדם שרוי בדיכאון מספיק מכשול אחד להפיל אותו אם כח הרצון לא עומד מקביל ואיתן אליו.אפילו תלתלה קטנה סערה בכוס תה עלולה לתלתל קשות את המטופל ולכן אני סובר שבטיפול יש הרבה תלוי בפסיכולוג אך הרבה תלוי במטופל אני סובר כמו הרבה אחרים שאחוזים גבוהים בתרופה הם הכוח הפסיכולוגי שבה כלומר ההבנה הישרה האומרת לנו שתרופה זו תוציא אותנו מהמקום הלא רצוי לוקח מקום ניכבד .כוחות פנימיים אני ממש רוצה שתביני שזה חשוב אני רוצה שתביני שהבעיה כרגע זו בעייה חולפת אני רוצה שלא תותרי על כלום לא על הלימודים שהתחלת ולא על כל דבר שמחזיק אותך בהרגשה טובה את צריכה להשקיע הרבה משאבים בכח רצון שלדעתי הדבר החשוב ביותר תכניסי לתת מודע שיש לך הרבה מאוד לתרום להשקיע להנות לחוות תני לעצמך דחיפת התחלה משהו שידחוף אותך לרצף פעילויות רצון בדרך החוצה מהדיכאון . תעשי רשימה של דברים שברצונך לעשות אולי יומית אולי שבועית ותבצעי את הכל תנסי לחזור לעבודה כל עבודה שתיתן לך סיפוק אפילו משרה חלקית ומאוד חשוב זה דבר שהייתי רוצה לכתוב לך אם את מעוניינת תכתבי תשובה למכתב שלי ואני אשמח להמשיךלעבוד איתך על לקחת דברים ביותר קלות ביותר רצון התמדה נחישות כח אהבה . אני מקווה שנתתי לך לטעום מעט מהתשובות שרציתי לתת לך זה שאת ניכנסת כל יום לאתר אין זה אומר שאת מכורה אמרתי בהתחלה "צרת רבים תצי נחמה" ולכן זו לא בעיה אבל גם לא פיתרון. מקווה שעזרתי במעט . שי

מבולבלת יקרה את יודעת מהו כאב הדיכאון ולצערי גם אני. אני מבין את תחושתך כי אני לפעמים- לעיתים קרובות מדי מרגיש כמוך. תחושת האין מוצא שולטת לעיתים במעין מעגל .אני חושב שמה שאת עושה כרגע זה בסדר את מרשה לעצמך להין מה קורה איתך כרגע ובזמן הזה . בין אם זה בימים שיש בהם עשייה ובין בימים שאת מרגישה מרוקנת ולא עושה דבר . אני לא מייעץ לך להפוך את אי העשייה להרגל משום שהיא יכולה להביא לעיתים להחרמת הדיכאון, אך אל תכעסי על עצמך אם את לא עושה דסר לעיתים . זה גם בריא . ההרגשה של להרים את הראש מוכרת לי ואני בטוח שלכל אחד שחווה מפלה נפשית . זה יעבור ולעיתים זה יגיע כמו בומרנג . מה שאת עושה לגבי התואר השני הוא דבר נכון . את מאמנת את עצמך ואת מוחך להתייחס לנגודות שחשובות ולמדר את האנרגיות שבך ואת הכחות שבך לנתיבים מועילים מפני שמחשבות לא מועילות מגיעות בעיקר ברגעים שהראש לא עסוק וטרוד . ברגע שאין משהו יציב בחיים אז האדם מתמוטט כשאין לו משהו לקום בשבילו בבוקר . תעשי עם עצמך משהו ואל תתני למחלה הזו לשלוט בך. תנסי לחזור לשוק העבודה ,לעיתים את תרגישי שזה יותר מדי אבל אני בטוח שאם תמצאי משהו שאת באמת אוהבת הדיכאון יפחתת ושמחת החיים והאמונה שלך שכן מגיע לך דברים טובים שיקרו לך בחיים תעלה . בהצלחה מבולבת יקרה ואם וכאשר תגלי את הדרך לאושר תחזרי וספרי לי עליה. דורון

היי תודה על תגובתך לגבי הלימודים החלטתי לתת לעצמי פסק זמן שהרי אני לא עובדת וכספי הולך ואוזל. לגבי עבודה הלוואי והמצב בשוק היה מאפשר לי לחפש מה שאני אוהבת, חוץ מזה בימים אלו אני ממש לא יודעת מה אני אוהבת. בנוסף מצב השוק מכריח אותי להתפשר אך גם לאחר ההחלטה שיש חובה להתפשר במצב הקיים אני לא מצליחה להניע את עצמי לעבודות שלא עסקתי בהם שנים כמו שירות לקוחות וכד'. לא יודעת ניגשת לראיונות מתלהבים ממני, יש שאומרים שאני אוור קולפיט= הנתונים שלי מעבר למה שהם מחפשים וכך שיגרה של ראיונות שאין לי צורך בהם שאני יודעת מראש שאני לא רוצה לעסוק בזה אבל מבינה שבמצבי הנפשי לא מסוגלת לעשות יותר ובכל זאת מתחילה ובורחת אחרי יום יומיים. כך הזוגיות אין לי כח לעצמי איך אמצא בתוכי כח לאחר. ובמעגל האימה של חוסר ביטחון אתה מוצא עצמך לבד בורח מהקיים הטוב לכאורה שהיה ונשאר בלי כלום בלי חברים שכבר לא מתאימים למצבי הנפשי בלי עבודה.. ובלי בן זוג האמת שנושא הבן זוג כבר הרבה זמן הוא לא היה בנמצא. בקיצור כשחרא לך חרא לך בכל הכיוונים נדב אני תקווה שאכן אמצע את הדרך אל האושר אבל יש לי תחושה שלי זה לא יקרה אז אל תחכה לתשובה בעיניין אורה תודה על תגובתך ובעיינן ההתמכרות לא נראת לי התשובה שלך כבת לאלכואליסט. שי תודה על תגובתך וההזדהותך ולכולכם אשמח לקבל תגובה

יכול להיות שכולנו כאן מכורים לפורום אז מה? מה רע בזה? אם זה עושה לנו טוב אז למה לא? חוץ מהפורום אני גם מכורה לקפה שותה כ 10 כוסות ביום. אני משתדלת לשתות גם מים כדי לשמור על הבריאות אבל התמכרויות לא בהכרח מזיקות התחלת את מכתבך במילים "נפלתי לדכאון" ואח"כ סיפרת שהתופעות הפיזיות מתחילות לעבור אולי את כבר מטפסת למעלה בלי להרגיש? אני חושבת שבמידת האפשר אכן עדיף למצוא עבודה במשרה חלקית משהו שקצת ימסגר את החיים זהו אני גמורה מעייפות ולא מרוכזת אולי אמשיך מחר