שלום לכל מי שזוכר :-)
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הימים עוברים במהירות שיא והנה עוד שבוע ועוד שבוע ואני אפילו לא מספיקה להכנס לכאן. לא מספיקה או לפעמים לא רוצה. קצת בורחת. שמחתי לראות שאביב חזרה! אביב - את מלכה! את מנצחת במאבק הזה!! אני חושבת שאני די צפה על פני השטח, הכי גרוע. אולי מפחדת ליפול ולא לקום. אני בהחלט מסכימה שהחלמה אמיתית זו היכולת לעבור משברים ולא להתעלם מהם. ב- 01/08 אני נוסעת לחודש לטייל. מחכה ומפחדת. החלטתי שאם אחכה שהמצב ישתפר לעולם לא אעשה את כל הדברים שאני רוצה. אז אם מדובר בלהנות פחות, לפחות אעשה את המקסימום. אז כהרגלי, אני מבינה יותר ויודעת יותר על עצמי ועל אחרים, אבל הכל כלפי חוץ. מתי יבוא שלב היישום? אף אחד חוץ ממני לא ייתן את התשובה ואני לא יודעת מה יכול לגרום לכך. השאיפה הגדולה של חיי היא ילד. ואני מתכוונת לזה בשיא הרצינות. אני חושבת שזה הדבר הכי גדול שאני יכולה לעשות בהיותי אישה. להעניק חיים למישהו. אני באתי לעולם הזה במקרה. אמי כבר הגיעה לעשות הפלה וברגע אחרון השתכנע להשאיר אותי ואין לי מילים (וגם לא את היכולת הפיזית) להודות לה על כך. טוב, אני סתם מתפלספת כאן. הרי אני יודעת טוב מאד שבמצב הגופני הנוכחי בכלל לא בטוח שאוכל ללדת. אני מושכת את החבל. בינתיים הוא נמתח כמו גומייה, אבל יבוא יום והוא ייחלש. מה יהיה אז? האם יהיה טעם להצטער? טוב, מספיק ודי. בסך הכל רציתי להגיד לכולכם שלום! מקווה שהכל בדרך לטוב:-) אני כאן. בי
אבל גם מאד ממהרת החוצה ללה, מאחלת לך המון המון ילדים והמון אושר ובריאות שתדעי לפתוח את הדלת החוצה אני כאן לנסות לעזור לך לדחוף אותה כי היא די כבדה
תודה :-) הדלת כבדה ויש גם רוחות פרצים בחוץ, אבל אולי צריך מדי פעם לאוורר את ההרגשה החנוקה הזו.
ללההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה חומדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד! ויש פה בעיה - אני לא בטוחה שאת זוכרת אותי מותק...?! למה להצטער...כדי שלא תצטערי בעתיד, תקדשי ת'מטרה, ותעשי הכל כדי לממש את הזכות שניתנה לך - ללדת ילדים. אני חושבת שהחלמה אמיתית באה עם ההבנה שצריך לטפל בבעיות שבפנים-בנוסף להפרעה-שגרמו לה-ועושות לנו רע! ואני מאחלת לך אחלה טיול חומד שלי, תעשי חיים, ותיהני מכל רגע. וכמו שאמרת...אם תחכי שהמצב ישתפר, לעולם לא תעשי את כל הדברים שאת רוצה. ..... אז למה לחכות...? ? ?
טוב לראות חברים משכבר הימים... ברוכה החוזרת... טלי פרידמן
ללה מקסימה, התגעגעתי אלייך !!! איזה כיף שחזרת, ואת כבר נוסעת שוב. גם לצוף זאת דרך, זה עדיין לא לטבוע, זו דרך להעביר את הזמן, עד שהדברים יסתדרו קצת לכיוון החיובי בשאיפה. אני צפתי במין ואקום שכזה בשבועיים האחרונים, הייתי מין דמות בערפל שכזאת, במצב של חוסר ודאות. רק קצת קצת טלטלי את עצמך לכיוון החיובי, ואת כבר בדרך החוצה, ואני גם פה לעזור להטות אותך באותו הכיוון. וילדים בעתיד, זה מה שיכול להפנות אותך מאוד מאוד לכיוון החיובי, זה הרי לא אפשרי באנורקסיה, אז זה צריך לדחוף אותך החוצה ממנה. מה יותר חשוב להיות רזה או ילד ? לפי דעתי ילד, ונראה שגם לדעתך, רק צריך עוד קצת להפנים את זה. תהני בטיול ואל תשכחי לאכול, זה חלק מההנאה, אל תעשי את אותה הטעות כמו באותו סופשבוע לפריז, כן כן אני עוד זוכרת לך את זה :-)) שלך אביב.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
