לדפני

דפני, אינני רוצה לעכב אותך. לילה טוב. אתאפק עם השאלות להזדמנות אחרת. רחלי

בוקר טוב.. קראתי את כל ההתכתבויות שלך עם דפני בלילה, ורציתי להוסיף כמה דברים מנסיוני. באמת השלב הראשון שצריך לעבור אותו זה לחשוף את ה"סוד". בולמיה מטבעה היא הפרעה מאוד סודית, בניגוד לאנורקסיה שכולם רואים, בולמיה מתרחשת בחדרי חדרים, בדרך כלל המשקל נשמר תקין, ואף אחד לא חייב לראות או לדעת, בייחוד מי שלא רוצה. אני יכולה לאמר שאם תלכי לטיפול ולא תחשפי את ה"סוד" לא בטוח שהמטפלת שלך תעלה על זה, וזה חבל, זה יהיה פספוס של הטיפול. אני יודעת שזה קשה מאוד לחשוף את זה, אני יודעת שלא תמיד יש את המילים, לא תמיד אפשר לבוא ולהגיד אני "בולמית". זאת לא אמירה רק למטפלת שלך, זאת אמירה גם לעצמך, זו יכולה להיות אפילו הפעם הראשונה, שבה את אומרת לעצמך בפה מלא, ומסתכלת בעיניים פקוחות לרווחה במציאות הקשה, ומודה בהפרעה הנוראית הזאת. אבל עדיין על זה חייבים להתגבר. אם לא תגידי, אם תמשיכי לשמור על ה"סוד" הטיפול שלך בעיני לפחות הוא ברכה לבטלה, בעיני הוא יהיה מבוזבז ומפוספס, כי הוא יעבוד על דברים שהם מסביב להפרעה האמיתית שתתפספס, כמו שהיה עד היום ובזה לא עשית כלום. קראתי גם שכתבת שהבולמיה היא החברה הכי טובה שלך, וגם עם זה אני מסכימה. הבולמיה היא דרך התמודדות ששרתה אותנו בנאמנות לאורך שנים רבות, לא עזבה ולא נטשה, בניגוד אולי לדרכים אחרות ולאנשים אחרים. היא היתה שם, והיא עכשיו שם, והיא משרתת צורך שלך ודרך שלך להתמודד עם הדברים. ועדיין אצלי יחד עם כל זאת, ואני יכולה לנחש שגם אצלך, היא האויב הכי גדול שלנו גם. היא הורסת את החיים, בולעת אותנו ומקיאה אותנו החוצה. אצלי היא בלעה אותי, מפני שחוץ מהבולמיה לא היה לי שום דבר אחר, חוץ מלאכול ולהקיא כל היום, וגם לבכות על זה, לא נשאר לי זמן לכלום, נכון - לא נשאר לי זמן להתמודד עם הקשיים וזה היה טוב, אבל הקשיים לא נעלמו, הם עדיין היו שם, אני רק לא ראיתי אותם ולא הרגשתי אותם, ויחד עם זאת לא הרגשתי מעבר לכאב גם שום רגש אחר, שום רגש חיובי אחר. הבולמיה גם הקיאה אותי במובן מסוים מהחיים, חייתי רק בחדר שבו התבצעו הזלילות וההקאות כמעט, לא התחברתי עם אנשים אחרים, לא יכולתי לקשור קשרים, לא יכולתי לשתף, לא יכולתי להרגיש שמחה אף פעם. הפסדתי תקופת חיים שלמה וארוכה בגללה. אז היום, זה בעצם כבר היום הגדול, המון בהצלחה, ואני מחזיקה לך אצבעות, ותחזרי לעדכן אותנו, אנחנו כאן. מהנסיון שלי הפורום יכול להוות משענת רצינית ביותר ברגעי משבר ובדרך הקשה, והדרך אכן קשה כואבת ומייסרת, אבל שווה את הכל, כי בסופה תקבלי את החיים בחזרה, ועם כאלה תוצאות אין מה להתווכח. אזרי את כל האומץ והתחילי בתהליך, שהוא בעצם מלחמה קשה, אבל אפשר לנצח בה, היא לא מלחמה אבודה, ואם מנצחים - הסיפוק והחיים שתרכשי יהוו לך טריגר להמשיך הלאה. ואני פה, לתמוך ולייעץ, שלך אביב.