66!

איזה מספר יפה... 66 ימים בלי בולמוסים והקאות יזומות. מודה גם בפני כולם.לא אנורקטית יותר. היה לי קשה להודות. גם בפני עצמי.... אתמול סיפרתי את זה למישהי ופתאום הבנתי... זה איננו!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עשיתי את זה. אם אני ארצה להאמין בזה ואם לאו. אני על משקל תקין לחלוטין. יש לי עוד קילוגרמים להעלות,כי מטרתי לחזור לעצמי לחלוטין לספורטאית שהייתי טוב,בטח נמאס כבר לשמוע ממני סתם התרגשתי ביי, אנג'ל

אנג'ל, שמחה בשבילך!! וכל כך מקווה שהפעם זה נכון, שהפעם זה יימשך...

הרגע קראתי את ההודעה השניה לטלי. עכשיו אני בדילמה, לאיזו אנג'ל עליי להאמין? אז מה באמת קורה? ייאוש או תקווה? אושר או עצב? או אולי רגעים מכל אחד מהם? אשמח אם תכתבי. ובל מקרה, שיהיה קל, או לפחות... פחות קשה. דפני