עצב רב

שלום לכם ראשית זו הפעם הראשונה שלי בפורום הזה, ואומץ ליכתוב קיבלתי מכם - אז תודה מראש. העניין שלי הוא בכך שאני כביכול מאושרת וטוב לי (יש לימשפחה ובית נחמד והשכלה וכל הדברים החיצוניים האחרים) אבל בפנים יש בי עצבות רבה, שמתעוררת די הרבה גם ברגעים טובים ואז אני מוציאה הכל על בן הזוג שלי (שזה לא פאייר - אבל זה מה שקורה) קשה לי להחליט ממה הדברים נובעים, ולכן הייתי רוצה שמישהו/י יכוון אותי קצת כדי למקד את העצב. תודה שוב

אם מעונינת לדבר אני כאן.

אני כאן ואשמח מאוד לדבר! תודה

דיתא. אנא כיתבי מעט על עצמך. בת כמה את? במה את עוסקת? האם זה בן זוגך הראשון? האם את נשואה, ילדים וכו'. אני אנסה לעזור לך. בברכה - נורית

דיתה שלום מצטרף לנורית בשאלותיה. האם יש לך קצה חוט כלשהו או אפילו אסוציאציה לא מבוססת מהיכן העצב הרב? ממתי הוא קיים והאם תמיד הוא באותה עוצמה? ספרי קצת יותר וננסה לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 27, נשואה שלוש שנים ללא ילדים. לדעתי אחד הגורמים לדיכאון שלי הוא מקום המגורים שלי (אי שם בדרום - רחוק מכל מרכז..) בשל כך אני לא כ"כ עובדת (רק עבודות מזדמנות, מה שלא מוסיף במיוחד - אני אוהבת לעבוד ולהיות עסוקה ולא לשבת בבית "ללא תועלת - וללא פרנסה) כדי שבכל זאת לא ישעמם לי אני לומדת באוניברסיטה - ולמרות הדרישות והעבודות וחומר הקריאה זה עדיין לא מספיק. אנחנו מתגוררים כאן בעקבות עבודתו של בן זוגי , זאת הסיבה להישארותינו. אבל למען ההגינות אני חייבת לציין שגם לפני שעברנו לכאן (מהמרכז, אנחנו בדרום שנה) לא הכל היה טוב. אני אשמח מאוד לקבל עצות ועזרה.