מרירות - לעובדת סוציאלית

שלום רב. אני אשה בת 46, גרושה, ללא ילדים. בעברי ניסיתי טיפולי הפריה אשר לא הצליחו. אני מסודרת כלכלית היטב אולם אינני מרוצה ואני חשה שאין טעם בחיים. אני עושה לעצמי חשבון נפש , מה יש לי בחיים ובשביל מה ומי אני עובדת וכו'. הסיבה למרירות הקשה היא משום שאין לי ילדים. התחושות הנ"ל באות אלי בגלים ואני מרגישה אומללה אני בוכה די הרבה. אינני מאמינה שמשהו יכול לשפר את הרגשתי משום שאת עובדות החיים לא ניתן לשנות. האם יש דרך או טיפול אשר יכול לעזור לי? יש לי כיום חבר לחיים אולם אני בכ"ז מרגישה שאני בודדה ואין לי אף אחד קרוב למקרה ואזדקק אי פעם לבן משפחה קרוב. תודה עבור עזרה. נירה

נירה שלום, כואב ומצער לשמוע שאת מרירה, אומללה ומרגישה שאין טעם לחייך. חבל שאת מרגישה כך למרות שיש לך את כל הסיבות להיות מאושרת (עבודה, חבר, ובריאות טובה). אף אחד לא צריך לחיות בשביל מישהו אחר, אלא קודם כל בשביל ולמען עצמו. חבל שחיכית עד עכשיו, לידת ילד אינו קטע אגואיסטי. את לא עושה ילד על מנת שיתמוך בך בעת הצורך. את מעניקה חיים ליצור - והוא גדל לחיות את חייו לעצמו. חשבי היטב לפני שתגשי לטיפולי פוריות. אף אחד אינו מבטיח לך הצלחה ובגילך לעבור שנתיים שלוש בנסיונות המלווים באכזבות, מתח, ציפייה הן לא דבר קל. בנוסף לכך, תחשבי על ילד בן 10 שיש לו אמא בשלהי שנות החמישים שלה. אין גם שום ביטחון שילד בבגרותו אכן יתמוך בך ויתייצב לסייע לך כל פעם שתזדקקי לו. כולם מכירים מקרים של ילדים שעזבו את הארץ, חיים רחוק מההורים ובקושי שומרים איתם על קשר רציף. הייתי מייעצת לך באם העניין כל כך חשוב ואקוטי לגבייך, ובהתחשב בעובדה שאין לך בעיות כלכליות - לנסות ולאמץ ילד מחו"ל. היום ישנן מספר עמותות בארץ שעוסקות בכך שישמחו לתת לך את כל האינפורמציה. במקרה זה, גם תעזרי לעצמך וגם תעניקי לילד חסר מזל חיים עם איכות. האמיני בעצמך ובכוחך, השתדלי לקחת את כל העניין בפרספקטיבה ולא להכנס לדיכאון והעיקר : כל החלטה שתחליטי - היי שלמה עם עצמך. בהצלחה וכל טוב גלי

היי נירה, קודם כל אני מזדהה עם הכאב שלך. לא יודעת איך חיי היו נראים בלי 2 ילדיי. אני בת 31 ולא חושבת שאלד ילדים נוספים בעתיד. חבל שלא עשית דבר עד היום, ונתת לשנים הפוריות שלך לחלוף. נדמה לי שמבחינה ביולוגית 46 זה די גבולי. אבל יש בארץ מספר גדול של מרכזים רפואיים המציעים טיפולי פוריות כמעט לכל הבעיות שישנן, אזלמה שלא תנסי להעזר ולהתייעץ בהם, כדי לקבל את כל האינפורמציה והסיכונים מול הסיכויים. אני מאחלת לך שתזכי לחוות את החוויה המופלאה והאדירה של לידת ילד, ואת העבודה הקשה אבל מלאת האתגר של גידולו (בעצם כל החיים...) שולחת לך חיזוקים והרבה תקווה שיצליח לך, גם אם הדרך קשה וכואבת. מחזקת אותך הלית

נירה שלום רב, אינני מכירה את תחום טיפולי הפוריות, אולם אני משוכנעת שמדובר בתהליכים קשים ומורכבים הן פיזית והן נפשית. הבדידות והעצבות אותם את מתארת היטב נראים שאינם מניחים לך ואפילו שיש איתך חבר לחיים עדיין התחושות קשות. המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. בטיפול תוכלי להתמודד עם שאלת האימהות ודרכי מימושה או מאידך ההתמודדות עם אי מימוש האימהות, עם הבדידות, העצבות ועוד. במידה ואת מעוניינת בעזרה במציאת מטפל/ת את מוזמנת לכתוב לאימייל שלי: [email protected] בברכה, טלי פרידמן