לאביב!!

אביב שלי יקרה, נכנסתי לכאן אחרי הרבה זמן וראיתי את מה שכתבת כאן הבוקר. נכנסתי בתקווה לראות שהמצב השתפר , אבל נוכחתי לראות אחרת... אני לא מוכנה לוותר על האחיזה, לא עכשיו ולא לעולם! בשבוע שעבר נפטרה חברתי לעבודה. השאירה מאחוריה 2 ילדים קטנים והרבה אנשים שאהבו אותה. הייתי בהלוויה, עברתי שוב את כל אותה הדרך השנואה כל כך ונכחתי לדעת עד כמה אני מעריכה את מקומי כאן. את כל הרגעים הקטנים שאני יכולה לחוש והיא כבר לא. על הזכות שלי להכיר את אמא שלי ולא כמו ילדיה , שלא יזכרו אותה. זה מדהים לפעמים עד כמה הדברים הקשים האלה נותנים לעיתים כוח. אביב, השחור הזה שסובב אותך, הוא לא חייך. זו לא את! זה ענן ענק שעוטף אותך, אבל מעבר יש את החיים האמיתיים שלך. אני יודעת שבוודאי שום דבר ממה שאני כותבת עכשיו לא יעזור כלל. ואולי בכלל לא תקראי את מה שנכתב. אני פונה אל ההגיון שבך, אל הנפש החכמה והמקסימה. בבקשה בבקשה תתאמצי קצת. למענך, ולא למען אף אחד אחר! אוהבת, ללה

ללה מדהימה, את צודקת, הדברים הקשים יכולים לזעזע אותך ולהחזיר אותך לדרך הישר. במקרים האלה קצת קשה לפנות להגיון שבי, במצבים הללו הוא לא ממש עובד, אבל חטפתי את "סטירת הלחי" שלי שהחזירה אותי אל דרך הישר אני מקווה, ואני פה.. מה קורה אצלך ? שלך אביב.

ללה צודקת !!! רק בשבילך... ויש בשביל מה.... יש המון !!!