דיכאון שלא עוזב.

שלום. עקרונית החיים שלי די בסדר ויש לי את מה שאני רוצה.. הייתה לי אהבה נכזבת והחרכתי את עצמי להתגבר עלייה. אך עדיין רע לי, פשוט רע, ואני לא מוצאת סיבות מדויקות לזה . ואני נכנסת לדיכאון יותר ויותר. אני מרגישה שאני שוקעת עם הזמן. אך אני גם לא נותנתנ לאף אחד מהסביבה הקרובה אליי להבחין בזאת. מה לעשות?

שלום רב, כללית, מכתבך מאד מרשים. אהבה שנכזבה היא, אכן, סיבה למפץ נפשי. ואני מתפעל מכאלו שלוקחים את חווית ההתאהבות כה ברצינות, והרי בימנו לא רבים הם כאלו... ונראה כי את יודעת להעריך את מעלותייך, כוחותייך, וכו' - - כך שיש מהיכן לשאוב כח לאותו חלק ב"אני" שכעת דועך. גם היכולת שלך להמשיך ולהיות "כרגיל", בעיני האחרים, מעיד על קיומו של כוח נפשי. הוועצות עם איש/ת מקצוע, שיסייע לך לשנס את מלוא כוחותייך מחדש, נראה לי כיוון נכון עבורך. אם את מתקשה בהחלטה לאן ולמי לפנות, פני למייל האישי שלי עם מעט פרטים עלייך (גיל, מיקום, עיסוק, הסטוריה אישית קצרה, וכו') - ואנסה להציע מה שיראה לי מתאים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם