הורים -אביב

אני יודעת שאת מתמודדת עכשיו עם דבר שהוא קשה מאד ! קחי את הזמן שלך, ולעיתים עלינו להתאבל על אנשים אשר הם בעודם בחיים. אולי לא על אנשים כמו יותר על פנטזיה .... כל אדם ,ולא משנה מה גילו,רוצה להיות אהוב בראש ובראשונה ע"י הוריו. לעיתים הקושי הוא בהוריו ולעיתים באדם עצמו. אין ספק שאימך נתנה את מה שהיא הייתה יכולה... וכי אחרת לא ההיית אדם כזה מקסים עם יכולות מדהימות. עצתי לך,ואת יכולה כמובן שלא להסכים עם זה.. לקבל את הדברים ולא להילחם בעצמך. לא לחשוב מה עשית או לא עשית מספיק טוב. לא לחשוב שאימך לא אוהבת אותך, אלא לחשוב שזה מה שהיא מסוגלת לתת,בגבולות היכולת שלה. ולמרות הקשיים הרבים הכואבים והייסורים שאת עוברת,עלייך רק להפיק את הלקח ובעתיד,כאשר יהיו לך ילדים משלך... שלא תנהגי כמותה ! אני מבינה אותך מאד ואת הדברים שאת עוברת...גם אני במצב הזה ,אבל עדיין אין בי את הכוח להודות בדברים ואני פשוט מנסה להתעלם. ישנם חסכים שעלינו ללמוד לחיות איתם ! אין ברירה ! ועם האהבה אשר מקיפה אותך ותמשיך להקיף...יבוא היום והתחושה הקשה תהיה רק רקע שירחף מידי פעם. ליבי ונשמתי איתך !!!

אביב, אני מצטרפת לכל מילה של שרה, ומוסיפה חיבוק! ושרה, מילותייך נוגעות ומרגשות, יישר כוח! טלי פרידמן

יש אנשים שיש להם אומץ, שלא יהססו להגיד את דבריהם... ויש כאלה שיגידו בצורה אחרת... אבל מה שחשוב הוא, שתביני !