הם אומרים לי צאי מהבית לכי קצת ברגל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היום בפעם הראשונה יצאתי מהבית ולא לטיול קופת חולים תרופות עבור בעלי תרופות עבורי תרופות עבור אמי מפני שאי אפשר במיוחד בזמנים כאלה להשאיר אותה ללא מטפלת... אין כמעט אנשים ברחוב... הרחוב כמעט שומם וגם תנועת האוטובוסים מעטה מהרגיל מרגישים מלחמה בעיר חוץ כמובן מהנפילות והדי הפיצוצים האמת שפחדתי מאוד שאזעקה תתפוס אותנו בדרך . אז באמת היתה אזעקה עצרנו בדרך במרכז קניות ונכנסנו לתוך המקום שבפנים היה הומה אנשים כולם עם מבטים קפואים מפוחדים משהו שהזדהתי עמו מיד גם ילדים היו שם נצמדים להורים חזק חזק מושכים בדש הבגד שלהם ומביטים סביבם על כולם כשהכל נרגע יצאנו והמשכנו לקופת החולים.. המון אנשים חולים מסתובבים בין חדרי הרופאים מבקשים דחוף כדורי הרגעה כך שמעתי כשהייתי שם התוך ארך ועוד בטרם הספקתי לשבת לחכות לתורי שוב נשמעה עוד אזעקה כן בתור לבית המרקחת .. אנשים צועקים רבים על התור לא רוצים להתעכב שם לא היה מספיק מקום לעמוד במרחב המוגן עבור כולם איזה לחץץץץ היה לי קשה לנשום נחנקתי ויצאתי משם .. ושוב מחכים לאות של הרגעה הכל הרגיש כאלו עבר נצח... התור המתמשך גרם לי קוצר נשימה ורעד בכל הגוף כן התקף חרדה עד שכבר סיימנו ויצאנו הביתה לא הצלחתי לנשום וכשחזנו שוב אזעקה כך המשיך היום שהיה מלווה בהמון אזעקות וירידה למקלט כל פעם מחדש אני חולה כבר כמה ימים נדבקתי מבעלי וכל היציאה היום מהבית לא תרמו לי כלום חוץ מיום מלא חרדות תמיד אמרתי שאני פחדנית והיום היתר שאת בקושי נושמת לחוצה עד הסוף ותור לרופא רק בשבוע הבא.. לילות ללא שינה כי כמה פעמים כבר אפשר לקום לאזעקות כל לילה ואם במקרה נמנתי מעט אין חזרה לשינה שום כדור לא מצליח לגרום לי שינה של כמה שעות בלילה ומחר חייבים לצאת לקניות גם עבור אמי שתחיה עוד אני כותבת את השורות האלה ואזעקה רודפת אזעקה וכבר לא מסוגלים יותר לרדת למקלט שוב ושוב ושוב ושובבבב דיּייייייייי לא יורדת יותר הלילה !!! גם פוחדת ללכת למיטה בשביל מה??? שוב יש שיגורים... .... .... זה לא נגמר .... גם מעלינו ...... מחכה שיגמר מתישהו... מרכז שומרון שפלה צפון סוריקטה יפתי אני מקווה שמצאת מקלט קרוב להכנס לילה קפוא וכואב שמעתי כמה בומים נראה עוד מעט מה יגידו בחדשות כל הארץ תחת טילים אזעקות אייך אפשר ללכת ככה למיטה?? נחכה שקודם ישחררו מהמקלט טוב שיש תקשורת במקלט מקווה שבזה הלילה כבר יסתיים הכל חטולית
הי חטולית, אכן ימים מאתגרים. אבל יש גם רגעים שקטים יותר, ויש גם גילויים של סולידריות וטוב לב. ראיתי כזה היום אצל הפצועים שהייתי אצלם. אודי