שוב אזעקות ושוב מקלטים

ואנחנו נאלצנו לעזוב את הבית ללכת לישון במקום אחר בגלל טווח הטילים כולל אמא שלי כל השבת ירדנו ועלינו מדרגות מכל אזעקה שהיתה כמעט כל 10 דקות יודעים כמה קשה להוריד את אמי כל פעם למקלט? בקושי הולכת גם ככה וצריך למהר.. הקור ממש היה מקפיא לא היה אפשרי לשבת מהקור במקלט שלנו אין מספיק מקום לכל דיירי הבית כשכולם יורדים למקלט באין ברירה נאלצנו לעבור למקלט אחר במקום הרבה יותר רחוק ולדאוג למקומות שינה כולם על מזרונים על הרצפה הקרה נתקפתי חרדה מעצם המקום ומעצם הרעיון של שינה הרצפה הקפואה התנתקתי מכל הסובב אותי הפכתי לגוש קרח שרק מחקה שיגידו לי שבי פה לכי לשם וכו' נשארנו לישון שם באין ברירה כי כבר לא היתה ברירה אחרת לא הצלחתי לעצום עין עד עכשיו הקור חודר לעצמות הכואבות שלי ואני נשארת קפואה... היום חזרנו הביתה הלוואי ולא נזדקק שוב להגיע לאותו מקום שלמעשה נתן לנו מחסה מהטילים אתמול בלילה הודנו לרב על שנתן לנו לשהות שם בלילה מתפללת שלא נצטרך שוב לעזוב למקום אחר חטולית