RE: היי חטולית וסוריקטה...אודי...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי מיכל מאחלת לך הצלחה בדרכך עם או בלי מטפלת כעת או בעוד שנה אני מתמודדת עם שדים כל החיים שלי מגיל כמעט אפס במצבי כיום לא מסוגלת להתמודד עם הכל לבד לי אין מטפל/ כבר כמעט שנתיים ומה לעשות שזה לפחות המקום היחיד שעדיין יש לי אל מי לדבר ולא אל הקירות בהצלחה חטולית
היי חטולית יקרה, עצוב לי שאין לך עם מי לחלוק ולשוחח.. הלוואי והיית מצליחה למצוא חברה אחת לפחות או מישהוא לחלוק...המקום פה חלקי ממש. אגב גם בטיפול זה 50 דקות בשבוע זה גם חלקי אין ליווי 24/7 ;) כשזקוקים ממש ואי אפשר בלי זה, זה קשה, הייתי במקום הזה. תלות שכזו... מקווה שמתוך התלות בכתיבה פה תגיע העצמאות, ותצליחי גם לסמוך על עצמך ועודאנשים מסביבך . עצוב לבד וקשה. בהצלחה.
הי חטולית מתוקה, את מספרת על התמודדות עם שדים בכל שנותייך. זה עומס תמציתי לא הוגן ומעציב ממש. הרבה יותר מידי לנפש, לגוף, לראש, לגב, לאישה אחת. יש מאיתנו כאלה שבוחרים לשאת הרבה אחריות, חלק אולי מתוך רגשות אשמה. חלק מרוחב לב. הלוואי שתוכלי למצוא מקום נוסף להישען. לנוח, אף אם לזמן קט. מגיע לך שיהיו מקומות מרככים ומדללי כאב. סופ"ש נעים, סוריקטה
הי חטולית מתוקה, את מספרת על התמודדות עם שדים בכל שנותייך. זה עומס תמציתי לא הוגן ומעציב ממש. הרבה יותר מידי לנפש, לגוף, לראש, לגב, לאישה אחת. יש מאיתנו כאלה שבוחרים לשאת הרבה אחריות, חלק אולי מתוך רגשות אשמה. חלק מרוחב לב. הלוואי שתוכלי למצוא מקום נוסף להישען. לנוח, אף אם לזמן קט. מגיע לך שיהיו מקומות מרככים ומדללי כאב. סופ"ש נעים, סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
