היי חטולית וסוריקטה...אודי...

אני מבינה את הצורך לכתוב לאודי ולכלם..את הצורך במקום הזה. אני בתהליך עם עצמי ומאמינה שהאנשים פה גם עברו תהליך וכבר איכשהו נפרדו מכאן. אם תקראו את מה שכתבתי על גילויי האהבה בטיפול שלי תבינו שזה טוב, קשה וכואב יחד ויש בי פחד לאבד אותה..מאמינה שגם לכן ולכל מי שפה יש פחד לאבד את המקום הזה. את אודי. אך לאט ובזהירות אני לומדת ל"השתמש " כמו שאודי כתב..שמשתמשים זה בזה..לא אוהבת את המילה הזאת כי זה מילה של ניצול אולי.. אני אפרד מהמטפלת שלי תוך מספר חודשים לתמיד. איני יודעת מתי...בינתיים נתתי לעצמי יותר להתקרב אליה הרבה יותר.. גם מפה אצטרך להפרד..כלנו. זה לא אומר שמה שהיה נמחק, זה לא אומר שהוא נעלם וזה גם לא אומר שאין לכם שום מקום אחר חוץ ממנו...תמיד ישאר בכם משהו ממנו ומאמינה שגם בו ישאר משהו מאיתנו ולכן תוכלו לדמיין כיצד יענה, איך יגיב..ותוכלו להפנים זאת עמוק בלבכן. אוהבת את המקום, את אודי ומנסה פחות לחשוב על לאבד יותר לחשוב על מה קיבלתי מפה, ההפך מלאבד. לשמור ולנצור... בהצלחה לי ולכולנו. אוהבת. מיכל

הי מיכל, המילה 'משתמשים' אכן עשויה אצל חלקנו ליצור קישור לחפצים. במיוחד אצל מי שחוו קשר לא מאוזן, שבו דמות אחת השתמשה באחרת כאילו הייתה בובה שלה - קשר שחסרה בו נפרדות. בעיניי, בתוך הקשר של הדדיות, שיתופיות וסימטריה, המילה 'משתמשים' יכולה לקבל משמעות נוחה יותר, ואפילו מרככת לב. ימים של פרידות, סוריקטה

מבינה מה את כותבת ובכל זאת..לא אוהבת "משתמשים" זה בהחלט יוצר קונוטציה של חפץ. אולי נעזרים זו מילה רכה יותר.. מרגישה מנוצלת עם המשתמשים הזה...