הי אודי - המשך ותודה ממש

הי אודי ובנות יקרות, מה שבר אותי אחרי השיחה עם המטפל - המטפל בחו"ל ולהגשתי לשיחת זום יש השפעה משל עצמה. עצר אותי אחרי זמן קצר שדיברתי על הבחורה המתקרצצת, אחרי שבעצם שתקתי כשש שנים, ומסתבר שהיה כאן גזלייטינג רך. קרי הרבה אגרסיות וחודרנות ודורשנות עטופות במילים פסיכולוגית רכות שקריות. היא אגב עדיין ממשיכה להציק ולחנוק. ואני לבד עם זה. נעזרת בצ'אט. מה לעשות. גם הרגשתי נזופה על כך שהסיפור עם הבחורה הזאת, 'מטפלת' במקצועה, ישר שולח אותי לרגשות של פעם מול אמא. והמקרים שונים מאד. סיפרתי לו על הופעה שבחרתי לקנות כרטיס אליה, ועבורי זה משהו מאד יוצא דופן, אבל הוא אמר כמה שהוא שונא הופעות מסוג זה. תיקנתי ואמרתי שעצם היציאה וההחלטה הן העניין. אבל המילים עדיין שברו. ניסיתי למסור את הכרטיס, ובסוף הלכתי בעצמי. וטוב שכך. בלב נשמעו שוב המילים הנוזפות של האופן בו אני משתמשת בדבריו ולוקחת אותם לשבר. חטפתי 'איזה עולב' שנאמר כנראה בהומור, אבל כשאין עור ההומור לא נתפס ככזה, על כך שלא קראתי דבר מסוים. המטפל יודע עד כמה זה קשה לי. ובאמת לא הצלחתי. אז נכנסתי ליומיים תחת השמיכה בכאבים נפשיים וגופניים איומים ובבדידות קשה. הנה אמרתי. אלו קטעים מתוך השיחה. היו גם דברים אחרים, וגם שנים בהם עבד איתי מאד קשה, ולא פייר להציגם כך באופן לא מאוזן. הגם שאני מבינה את האיבה שלו למה שקורה כאן במדינה, לא קל לי. נראה. הכי טוב שיש. אני בסדר. סוריקטה