אודי יקר וכלם.........
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא חושבת שפה זה כמו צאט בכלל! אכן גם אני ניסיתי אותו..אמנם הוא ידידותי למשתמש, כותב לך כותרת עם חייכן או נותן מחמאה כמו שאלה יפה ורגישה או וואט אבר. את האמת- מפחידדדד ההתפתחות של Ai. אין תחליף לפורום הזה ואין תחליף לאנושיות! אין תחליף לפסיכולוג או מהתחום שלי לגננת!! וכן אני מנסה לרכך את הפרידות ממך ומהפסיכולוגית שלי.אחרי המון זמן שניכם במקביל..עזרת לי להבין את הטיפול. להבין מה שאחרים לא מבינים ולעיתים גם אני לא הבנתי. נכון שצאט יכול לתת מענה רגעי או חלקי אך לעולם לא ידמה לפורום הזה! כי הפורום הוא אתה! היחודיות שלך, האנושיות שבך! אלייך אתגעגע. רק שתדע ;) עד כמה משמעותי אתה עבורי וזאת בלי לראות אחד את השניה ובלי לדעת מי אני במציאות..ולכל אחת ואחת מכאן יש לי פינה מיוחדת בלב. גם לאלה שכבר עזבו מזמן...נזכרת בדברים שכתבת לי. בהתפתחות שלי עד היום ולומר לך משהו- אותי זה מרגששש. כי משהו ממך ישאר אצלי חקוק לתמיד. שלך, מיכל או בקיצור של פעם, מיכ ;)
מיכלי הי, לאט לך... לאט.. לאן את כל כך ממהרת.. אנחנו עדיין רחוקים ממצב של פרידה.. קראתי שוב ושוב ושוב שאודי כתב לנו שכל זמן שיהיה צורך בפורום אודי יישאר והפורום יישאר פתוח.. אודי בבקשה תתייחס למה שכתבתי. נכון שאמרת את זה? נכון מיכלי ממהרת כמו סופת טייפון? אודי,נכון שאתה לא ממהר כמו מיכל ? תגיד לי, נכון? אמא צביה כבר הכינה אותי לכך שבשנה הבאה אנחנו נפחית לפעמיים בשבוע במקום 3 שאנחנו נפגשות. אודי?? נכון שאמרת שכל זמן שיהיה צורך בפורום את תשאר? תגיד למיכלי.. וכן.. בבקשה גם תנזוף בה על שהיא ממש דוחפת את דלת הסגירה על הפורום.. מה כל כך בוער לך מיכל? :((( כן ..אני יודעת שיש לי קטע פסיכי עם פרידות.. זה משהו שגדול עלי.. :(((
מצטערת במבי יקרה, אבל הכיוון ידוע לכולנו. וגם בטיפול היא אמרה" כמה שתצטרכי" אבל ידוע שנפרד וכמה נוכל למשוך? אז לא כרגע ממש אבל זה יבוא ואני לא רוצה שיפתיע אותי כמו המוות של אמא שלי שגרמה לי להתחרפן ולקבל מחלת נפש. לא מתאים לי שוב לחלות..אולי אני צריכה לומר למטפלת שלי את מה שכתבתי כאן..אני פוחדת בדיוק כמוך מפרידות!! מפחידדדדד להשאר ככה לבד. מתחברת גם לחטולית בזה. ולהפחית פגישות זה הדרגתיות לעצמאות שלך גם..כנראה שזה משהו שצריך שיהיה ואמא צביה שלך בוטחת בך שתצליחי בדיוק כמו המטפלת שלי שסומכת עליי...קשה. איתך.
הי בנות והי אודי, אוסיף שלא די בכך שנרגיש שאנחנו נזקקות למקום, אלא אנחנו צריכות להיות פעילות. אם נשאר פסיביות ורק עם המחשבות - בפועל אין כאן פעילות. אולי קצת כמו שיבחרו לא להפעיל קו אוטובוס שיש לו בפועל מספר מאד מצומצם של נוסעים בתדירות נמוכה. לא יודעת, זה מה שקפץ לי בראש. גם אני, לפעמים, כשהזרימה כאן קלושה במיוחד, מרגישה במבוכה, או מתייתרת. סוריקטה
הי מיכל היקרה, גם לי יש רגישות ל AI - המלאכותי. עם זאת, צריך לדעת כיצד להשתמש בבינה, וגם איך לא. מבחינת נושא הנפש - מי שעבר טיפול מגיע עם כלי טיפול ויודע גם לזהות מתי הבינה מאד לא מדייקת או ממציאה וניתן, אגב, להציע לה תיקון בשיחה. מי שלא - יעוות. אגב, יעוות גם דברים שיאמרו במציאות ויכופף לתפיסתו. המחמאות של הבינה לעתים מביכות. אנחנו צוחקים על זה. אפשר לחשוב - 'שאלה מצוינת'. משהו. את יודעת מה העיסוק שלי ולזה לעולם לא יהיה תחליף, לפחות לתפיסתי והרגשתי. והפורום - הוא גם אודי היקר, אבל בעיקר אנחנו המשתתפות. ולא נשאר הרבה מהקבוצה, ההדדיות. זו מטרתו והייחוד שלו, להבנתי. כן מרגיש תהליך של פרידה. כבר הרבה מאד זמן. עכשיו מדברים ומזכירים. ואז מורגש גם אאוצ'. בוקר, סוריקטה
אספר כאן על שני שימושים חביבים ומשעשעים שעשיתי בו אחד - סייע לי למצוא צמחים ובעלי חיים שחיפשתי בשטח. שני - הלכתי לפארם, צילמתי רכיבים של מוצרים, והוא עזר לי לבחור את המתאים עבורי. זהו. סוריקטה
היי מיכל, היי במבי, במבי, את מנסה להרגיע חרדות פרידה? זה לא פשוט. מיכל: אכן כל קשר תמיד יסתיים בפרידה, כי כך הם החיים, אבל הרעיון - בלי לטשטש את הקושי שבפרידות - זה להנות מהקשר הקיים. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
