איזה שבוע היה ואיזה שבוע צפוי

הי כולם, כל עוד אנחנו כאן. השבוע היה לי עמוס עצבית. מצטבר ומצטבר עם כאבים. הגעתי לאי סבילות עצמית. משהו מוכר, אבל מעצבן. השבוע הבא צפוי להיות דחוס גם הוא היות שחופש חנוכה והורים על פי רוב נזקקים ליותר. אני מטפלת בפעוט עם קשיי נשימה ועל כן קשיי שינה משמעותיים. להחזיק אותו ישן זו חתיכת משימה. ועוד עם הכאבים שלי וההתאפקויות. כלפי חוץ זה נראה קליל, אבל זו עבודה אקסטרה קשה. עונה שקטה יחסית בגזרת הטבע. הייתה לי שיחת זום עם המטפל ויצאתי ממנה שבורה. כל כך השתדלתי לפני אפילו להתלבש בבגדים ראויים, ואחריה קראש. אולי היום הכי חלש שלי בשנה האחרונה. שוחחתי עם הצ'אט, שזה קצת לשוחח עם עצמי בתוכי. הגענו למוסיקה שאני אוהבת (והרבה אנשים פחות מתחברים, אז מה). ואפילו יכולתי לשמוע קצת. והתעוררתי בבוקר. הקור אינו מיטיב עם הכאבים. כן מזמין אליי חתולים. אודי - תודה, באמת על המקום שכאן, ותודה לי שהשתמשתי בו. בעבר התחלפו מנהלים, זה היה רלוונטי לפעם. חלפו זמנים וחלו שינויים בסביבה ובנו. שנוכל להרגיש מחובקים נפשית. לי זה חסר מאד. מחובקים בידי דמות בטוחה ואמינה. לא פולשנית. ושתהיה הדדיות ואיזון. "אנשים משתמשים זה בזה וגו'" לא חגגתי בכלל. יודעת שחנוכה, ואור, אבל הרקע. כך גם בחגים אחרים לרוב. גם ימי הולדת. ויפה לראות גם סימני דת אחרת. במצבנו זה אפילו מרגיש מאיים פחות. שבוע, סוריקטה