לאביב

רשמתי לך תשובה בהמשך לשאלתי למטה לאביב

נטעלי בוקר טוב.. ראיתי את ה"תשובה" שלך כבר אתמול, אבל לא עניתי כי אין לי תגובה, כי היא לא תשובה. אני מרגישה שאין לי כבר יותר מה לאמר, שמה שאני לא אומרת אנחנו חוזרת לאותה נקודה, כלומר אני לא עוזרת ולא מצליחה להתחבר אלייך, אני בשלי ואת בשלך ובגלל זה אני פורשת. אני מרגישה שהדו-שיח ביננו הוא עקר משהו ולא מקדם אותך לשום מקום ולא מוביל אותי לשום התקדמות באינטרקציה איתך. בסופו של דבר את חוזרת תמיד לאותה השאלה - "את חושבת שיש עוד אנשים במצב שלי חברתי ? " - ואני מרגישה כבר כמו איזה תקליט שבור, שחוזר על עצמו, כי על זה כבר עניתי, כבר נתתי תשובה, וכבר אמרתי שכן ויש המון, אבל מה זה עוזר לך שיש עוד במצבך ? כל אחד צריך למצוא את הפתרון שלו לבעיה שלו. תרשי לי להיות בוטה ולהגיד לך שבדבר אחד את טועה, הבעיה שלך בכלל לא מתוסבכת כמו שאת חושבת שהיא, הבעיה שלך מאוד "נורמלית", כמעט כל בחור/ה אחרי תיכון ולפני צבא מרגישה את אותן תחושות של חששות ופחדים אחרי התיכון ולפני הצבא. זה פרק שלם של החיים שהסתיים ומתחיל חדש, ולזה גם מתלווה חוסר בטחון ורגש נחיתות. מה עושים עם זה ? כל אחד מוצא את הדרך שלו. ניסיתי לנסות למצוא יחד איתך את הדרך שלך, כי ראיתי את הבלבול, אבל קשה לי, כי את לא מנסה להגיע לתשובה, וחוזרת לשאלה כל הזמן. אז אני פורשת, כי אין לי מה לחדש בענין, ואולי לאנשים אחרים בפורום יש מה לאמר, והם יכולים לעזור יותר. סליחה אביב.

היי. קראתי את הודעותייך ורציתי רק לומר לך שאני חיילת בימים אילו. אם את רוצה את עצתי בעניין אני אכתוב לך בהזדמנות.