השבוע

חל תאריך הלידה העברי שלי. והוא לי לסוד, בבדידותי. איני הדמות שאחיי החולים ירצו לצדם, יש להם קרובות ממני בהרבה. ואולי, אולי - כך אמר המטפל - אולי יימצא הגולם שלי. איחוליי הרגילים - הלוואי שיגיע כבר הגשם. והי, רכשתי כרטיס להופעה, שזה נדיר. מקום אחד. ד"ש לכולם, סוריקטה

סוריקטה אהובה!! את יודעת? השורות הראשונות בעיני הן שיר.. מתחשק לי לבקש אותך שתמשיכי את השיר.. את כבר מחזיקה את החוט והוא נשמע לי כך: " השבוע, חל תאריך הלידה העברי שלי, והוא לי לסוד.. בבדידותי.. וכאן נפשי מבקשת את נפשך המשך.. את מתחילה את מר חשוון ואני כמעט וסוגרת אותו.. ובלוח הלועזי אם עינני טועה יש ביננו רק יומיים הפרש, לא? את בחמישי לנובמבר ואני בשביעי לנובמבר.. אני טועה סוריקטה? וגם אני מחכה לגשם שישטוף את האבק .. אני גם אוהבת את הסתיו בגלל השטיח המתפצפץ של עלי השלכת על המדרכות והכבישים, שטיח בגוון חום, כתום, אדום עם מעט ירוק דהוי בקצוות.. אוהבת גם להביט למרום ולראות את העננים עם פה פעור כמו של אריות ולפעמים הם גם כמו לוחשים לי סוד.. אוהבת גם לראות את האנשים שכבר קושרים את שרוולי הסווצ'ר לצוואר, נכנסים בערב לבית קפה פינתי שהדליקו את מנורת החימום. אוהבת את הסתיו.. את ריח האדמה המבוקעת שמקבלת את טיפות הגשם הראשונות ,מלקקת בלשונה ושולחת גלי תודות למרחב. אוהבת את הסתיו אולי גם בגלל שאני הגחתי והצצתי לראשונה כאן לעולם.. (?) מזל טוב סוריקטה אהובה, שלך, במבי

הי במבי, דייקת באשר לתאריכים. שנים שונות - העברי והלועזי יכולים להרחיק עד כדי שלושה שבועות הבדל. הדימיון המופלא שלך מפליג לשמי העננים, השמש והקשת, כתמיד. הצמחים מאד מחכים לגשם ומבקשים. מים מזוקקים, יחסית, כי בכל זאת האוויר מלא, לפחות בהתחלה, בכל מני חלקיקים. ונמאס משנים שחונות. תרתי משמע. אצלי - עדיין בלבוש ממש קצר. אבל מסתובבת רק בשעות השמש ובתנועה מתמדת. יש שירים מאד יפים על סתיו וגשם וגם מרחשוון. איתך, סוריקטה