תפסיקו עם הבאסה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/06/2001 | 16:32 | מאת: אפרת

יאללה שלכם, איזה חבורה של בכיינים. אתם לא יודעים כמה טוב לכם. למה מה כל הדיכאון הזה? החיים קצרים מדי מכדי לבזבז אותם על דיכאונות. תפקחו את העיניים טוב טוב ותראו כמה נ-פ-ל-א העולם!!! ואיזו מתנה נהדרת קיבלתם - חיים. אז נצלו אותם ותפסיקו להתבכיין

27/06/2001 | 18:04 | מאת: נטעלי

אני לא מסכימה איתך אולי לך יש חיים מושלמים תחשבי יש כאלה שההפך ממושלם רע עצוב קשה מצב חברתי על הפנים וכו... לא נכון מה שרשמת זה חלקי לא לגבי כולם.

28/06/2001 | 18:18 | מאת: אפרת

נטעלי, מעולם לא היו לי חיים מושלמים. ובכלל אין דבר כזה מושלם. מושלם הוא מה שאת מגדירה לעצמך כמושלם. טוב לי לקום בבוקר ולחייך, ולחשוב על עוד יום חדש ומרתק שמחכה שאכבוש אותו. למרות הצער, הכאב, הדכאון, המחלות והמוות. מאחלת לך כל טוב! אפרת

27/06/2001 | 18:33 | מאת: אחת

שלום אפרת! אני באמת שמחה שטוב לך ושאת רואה את החיים באור כל כך ורוד, ואני מאחלת לך שתמיד תהיי רק מאושרת. אבל לרוע המזל, לא לכל אחד החיים מחייכים כל כך. יש מחלות ואסונות ובעיות עם בני הזוג והילדים וההורים, ויש גם דכאונות וחרדות ללא סיבה חיצונית נראית לעין. זה קרה וקורה ויקרה לכל אחד, ועלול חלילה לקרות גם לך. לאף אחד אין תעודת ביטוח נגד רגעים קשים בחיים. וכאשר זה יקרה לך חלילה, בוודאי לא תרצי שיגידו לך "תפסיקי להתבכיין". מחוסר ניסיון, את אולי לא מודעת לעובדה עד כמה זה אכזרי לשמוע משפט כזה בשעה שאת הכי הרבה זקוקה לתמיכה והכי פחות זקוקה להטפות מוסר. אבל אני ועוד אנשים היינו בסרט הזה. ואני יכולה לומר לך, שלפעמים ההטפות עושות עוד יותר רע על הנשמה מהארוע עצמו שגרם לדיכאון. ובכלל, אני שונאת את המילה הזאת, "להתבכיין". מה זה בכלל, לעזאזל? לא מכירה במושג הזה! כמו שאמרתי, למרבה הצער הרגשה רעה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, וזכותי האלמנטרית לדבר על כך, לשפוך את הלב, לקבל עזרה ותמיכה!!! ואחרון אחרון חביב: אם כל כך מפריעה לך ה"התבכיינות", כביכול (אווווףףףףףף... המילה הזאת פשוט עושה לי צמרמורת.....) - בשביל מה בכלל נכנסת לפורום? רק בשביל להציק לאנשים חסרי ישע? כל טוב לך! אחת

28/06/2001 | 14:16 | מאת: תמר

לאחת מסכימה עם כל מילה שלך תמר

28/06/2001 | 18:15 | מאת: אפרת

שלום לך, אין לך מושג מה עבר עלי. אינך מכירה אותי ואת עברי.הייתי במקומות של מחלות, מוות, אסונות ודכאונות (הכוונה למעגל הכי קרוב במשפחה) והדברים שלי באים מהמקום הזה בדיוק. מכל הצער, הכאב והאובדן פרצה תשוקה טבעית לראות את החיים כמו שהם (יפים, יפים, ואפילו נפלאים) לברך על כל יום מחדש ולא לקבל דברים כמובן מאליו. להתרגש, לבכות משמחה, לצחוק מכל הלב, להסתקרן מדברים חדשים וכל זה רק בגלל שיש כל כך הרבה עצב, אסונות, מוות ודכאונות. להציב כל יום מטרה, יעד, אתגר חדש, ללמוד בכל יום עוד משהו חדש - להבטיח ולקיים. כל טוב!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית