היי אודי וכלם.........

תקופה עמוסה. שבת, חג, שבת, כיפור, שבת חג חול מועד...בדרך כלל החגים לא היו כ"כ קשים עבורי, לא זכרונות מיוחדים ולא קשיים מיוחדעם, אך השנה בגלל שאבא שלי כל הזמן מתארח שבתות לסרוגין אצלי אצל אחותי ואחי זה נהיה מעיק...נורא לומר שלא פשוט להסיע אותו להחזיר אותו לבלות שבת שלמה איתו...לדאוג לשלומו... אני מרגישה לא טוב עם הרגש הזה שאולי כדאי שיהיה בדיור מוגן, שידאגו לו שם. הוא גר לבד הולך למועדונית יומית כזו ויש מטפלת מביטוח לאומי..אבל שבתות אף פעם לא לבד בא לשבתות שלמות משישי בוקר עד מוצ"ש. התחלקנו בנינו.. השאלה האם זה נורמאלי שאני לא אוהבת אותו? קשה לי לומר זאת ממש...איך קורה שבת לא אוהבת את ההורים שלה? למה אני כזו? אני מכבדת אותו כמובן, מארחת אבל מתקשה במחיצתו....(כן, בגלל העבר) אבל.... בחג נהיה אצל חמי וחמותי שזה סיפור בפני עצמו כי אני מביאה הכללל לכל החג ויותר קל היה אם היו באים אליי ולא שאסחוב את כל הסירים והבית לשם.. אך הם עקשנים וזקוקים למקום שלהם..השאלה השניה: האם לאדם דמנטי יותר קל בבית שלו? כי זו הסיבה שאהיה שם. חמותי מבולבלת וחמי מתפקד... אוף. הלוואי שהייתי מצליחה לאהוב את אבא שלי. למרות הכל..למרות העבר.... קשה לי. בכל זאת אאחל חג שמח ושנה טובה יותר מקודמתה! שיהיה לנו כבר טוב לחיות פה בלי פחד ובלי מלחמות ושנאה.