שבוע

הי אנשים, ביום חמישי, החל מאחת בלילה, הרגשתי איום ונורא. אף על פי כן ולמרות הכל הלכתי לעבודה בבוקר, ואחר כך עוד עניינים. לא יודעת איך הצלחתי. בשישי ושבת הייתי יחסית פחות פעילה וחזרתי לאכול (מה שפחות הצלחתי קודם). אבל עייפה מאד. הדאגה שלי היא שהעייפות הכבדה תישאר, כי קשה לתפקד ככה ועוד בתוך החום של שיא הקיץ. לפניי עוד פרידה מתינוקי. נורא קשה לי. סוף יולי הארוך. סוריקטה

הי כולם, וואי, ממש אין לי כוח ללכת לעבודה. אבל אגיע, כמובן. אולי טוב שלא סגרתי שום דבר חדש לשנה הבאה ואנסה שוב לנוח. קצת. או אעבוד חלקית. זו עבודה מאד מאד קשה ואני מתמידה בה לאורך שנים ברמה של משרה מלאה פלוס. והמטפל בחר לגור בחו"ל בזמן הקרוב, לא קל, אבל מבינה. בין השאר הוא הפך להיות נרדף פוליטי וביטלו לו משרות ועוד ועוד. אבל גם קיבל יופי של מכתבי תמיכה. תהיינה שיחות זום. גם משהו. אישה אנרגטית כמוני אומרת שהיא עייפה... סוריקטה