לאביב שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
את מוכנה להיות שלי לכמה דקות? כתבתי לך אי-מייל למרות שעדיין לא קיבלתי את שלך יש לך בעיות גם במשלוח? מה שכתבת למטה זה בערך מה שאני עושה בקשר לביצה, או יותר נכון לגל העצב שמתקרב אלי ומאיים להטביע אני מכופפת את הראש, מודה שהוא שם מעלי מחכה שיעבור הלאה, בינתיים אני מתבוננת במה שיש מסביבי, מתחת למים דגים, אלמוגים, אצות מדוזות... אולי יש כאן גם זרמים תת קרקעיים שלא הבחנתי בהם קודם? אולי אתן לעצמי להיסחף וניראה לאן אגיע? אני כאן, קצת שקועה, אבל עם הראש מעל המים
היי מתוקה שלי, שמחה שאת מצליחה לראות את הדברים היפים שמתחת למים כשאת מתחת לגל, לתת לעצמך להיסחף ? לא יודעת, לאן זה עשוי להוביל אותך ? אם בסוף תגיעי אל חוף המבטחים למרות הכל ועל אף הכל אז כן. אני שולחת לך סירת הצלה קטנה, שרוקדת בגלים, מטלטלת, אבל אני מקווה שהיא תצליח להגיע למרות הכל, ואת תצליחי לטפס עליה ולהאחז בה. בתוך הסירה יש כמה שקים, אם תפתחי את הראשון, תוכלי למצוא בו המון אופטימיות שתתפזר עבורך, אם תפתחי את השני תמצאי את התקוה, בשלישי החבאתי המון המון כוחות ממני אלייך, וברביעי אנרגיות חיוביות, בחמישי - סתם חיבוקים וחיוכים להפיח בך כל אלה מהשקים האחרים. אם חסר איזה שק שאת צריכה רק תגידי והוא מיד בדרך. אני איתך מתחת לגל, עוזרת להחזיק את הראש למעלה, וזה יסתדר. רק עוד קצת תנשמי עמוק, רק עוד קצת תחזיקי את הראש, והכל יהיה בסדר. את לא לבד מתחת למים. שלך לתמיד אביב.
בדיוק קיבלתי טלפון לבוא לראיון עבודה נוסף תגידי, יש עוד קסמים באמתחתך אני פשוט מכושפת מאיפה יש לך את זה, למען השם?? שקועה עכשיו בעיסת האופטימיות עמוק, עמוק, עד הצוואר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
