שבוע

הי ושבוע, ... אז לקחתי מונית לים אתמול בבוקר. לא מאד מוקדם כי רציתי לסדר כמה דברים לפני כן. אמרתי שלום לים. שבת, והשעות היו עדיין יחסית שקטות. אם כי לא כמו בשעה חמש לפנות בוקר, אניח. אמרתי שלום לים ולצמחיה המיוחדת מסביב ואחר כך הסתובבתי עוד, מסוק צבאי עבר בשמיים בשל אירועי מלחמה עצובים. חשבתי לי על מרחב, אבל מכירה שאם אקח ממנו ה'קרציות' ינסו באופן מניפולטיבי להשתמש בי, כי הזמן פנוי. בינתיים זה רק חשד, אבל בסבירות גבוהה זה אכן יורד למציאות. מחד העבודה הקשה היא מידי, מאידך היא גם אמתלא טובה לסרב לטובות או מפגשים שאנשים שאני לא בהכרח רוצה נוטים לבקש. העיסוק גם משאיר בשגרה, למרות שתמיד יש לי מה לעשות, גם אם זו אינה עבודה רשמית. שנעבור עוד יום, סוריקטה

ים, בוקר, שבת, שקט, סוג של חלום... מסוק צבאי בשמיים קורע מהחלום באלימות למציאות כואבת.. הרגשתי כאב בבטן כשהגעתי לשורה של המסוק.. הרגשתי שנקרעתי מהחלום שיצרת עבורך/עבורי (?) שלך, במבי