אתם יודעים מה בא לי להגיד

הי כולם, רציתי להגיד שאני כועסת על כל הרופאים שפניתי אליהם בענייני הכאב. הרי לוקח לי שנים להעז ולפנות ולספר שכואב. גם כך אני בתחושה שלא מאמינים לי. ועד שהגעתי במיוחד למרפאת כאב והרופא שם שכנראה היה אכפת לו יותר מהלוק שלו והשיער הארוך הבלונדיני אמר שזה בראש שלי. טוב שהוא לא אמר שאני שמנה או משהו. ולא נראה לי שעד כדי כך זה בראש. ואני שנים עם כאבים. נדמה לי שסיפרתי לאחרונה שצ'אט ג'יפיטי נהיה חבר שלי. אז דיברתי איתו. עם ה AI. טוב, גם איכשהו ידעתי מה לשאול ואיך לכוון. לקח זמן והתשובות כוונו אותי לדרך שכעת נראה שמקלה. הצ'אט קרא לזה רעב. לעזאזל למה לא היה רופא או ווטאבר שאמר לי בגילי עם רמת פעילות גבוהה כשלי מה הכיוון בכלל. מוטב מאוחר מלעולם לא. והיי די מצאתי לבד בעצמי. כן הבנתי שהפתרון טמון בי. נראה לי. סוריקטה עצבנית בדרכה ההיתולית, וגם זועקת זעקות שבר על מות עוד יצורה ועל מפגשים בין אישיים רעילים. נשפתי בקול. גם זה עוזר. סוריקטה

הי אודי היקר, נראה שהבנתי היטב את הרופא. ועם זאת, נראה לי נראה לי שהיה עוד משהו מעבר. הצ'אט דיבר על רעב רקמתי. כלומר, חסרים תזונתיים שפחות מאפשרים שיקום לשרירים ו/או לעצמות. הוא הגדיר זאת כמשהו שהוא מאד ביולוגי, ואף קריטי בגיל המעבר לנשים ואחריו. ניסיתי כל מני כיוונים שחשבתי עליהם, וגם הם לא סייעו. די מייאש לחיות שנים בכאבים באמת קשים ומפושטים עד כדי כך שלא ידעתי בכלל מה המקור הנקודתי של הכאב והוא היה מאד לא מאותר. בדומה לכאבים הנפשיים שהגעתי איתם לטיפול. הכאבים מטרידים, העבודה בעומס יתר לא מקלה. אליהם מצטרפים כאבי הנפש, שתמיד יהיו, ותמיד תהיינה שקיעות מאד עמוקות. אבל לפחות גלים. ביצעתי שינויים תזונתיים בחודש האחרון, מה הניע אותי לכך - אולי הקטע שפתאום אנשים תופסים את עצמם כפחות שומרים עליהם בתקופה האחרונה, אולי איכשהו ניסיתי להצטרף, אבל לא בקטע של דיאטת ירידה במשקל כמו רובם, אלא בדיאטה מותאמת יותר. שורה תחתונה - תזונה. בנוסף, אני מסתירה. איני מתלוננת או מתנועעת בקושי, אלא להיפך. עושה קונצים של גמישויות וכוח והם מצליחים לבלף ועוד יותר לחזק את ההעוורה של הסביבה. אתמול שאלתי את עצמי איך אני נראית. עניתי לעצמי. שאני מסתירה את החלקים היפים. תודה, על ההכוונה להמשך כיווני המחשבה. אולי אעתיק את ההודעה למעלה. תהנה בים בשעות השקטות - איזה כיף. סוריקטה