כנראה ההודעה של סגירה גורמת לי לחזור...

היי אודי וכלם, במבי יקרה, וואו 16 שנים ואני 15 וחצי ;) הזמן טס. בתקופה האחרונה אני מידי פעם מגיעה להציץ ונעלמת מפה. מבינה את התחושה שאין מה להפסיד, גם לי יש אותה לפעמים...ואז מגיעה סוף שנת הלימודים ומקבלת ים של מחמאות, חיבוקים ותודות..פעם זה פשוט עבר לידי היום זה נכנס עמוק לליבי, שינוי תהומי! התחלתי להאמין להם שאני גננת מדהימה ויש תמיד את ההורים שאומרים חבל שאת לא ממשיכה איתנו לבית הספר. סוריקטה יקרה, למצוא את המקלט בתוכך הייתי אומרת..הלוואי שתצליחי להרגיש שאת המקום הבטוח. חטולית, לאבד בית זה קשה ומקווה שהם יתאוששו ובטוחה שאת נותנת את ההרגשה של בית והחיבוק הנחוץ. הרבה בריאות לא לשכוח את עצמך! אודי, מה אומר?באתי קצת אחרי במבי, 15 וחצי שנים בפורום ובטיפול במקביל. כתבתי פה לפני שהגעתי אליה, חיפשתי משהו כי ממש לא הבנתי את העולם הזה של טיפול לנפש. לא שהיום אני מומחית חחח. נתת לי פרספקטיבה לדברים ונרמלת אותם, הרגשתי פחות חריגה ויותר שייכת לעולם, למקום. עברתי המון ומרגישה שיפור עצום בהרגשה... אומר רק שהגדרה קבלתי מהמטפלת רק כשממש התעקשתי בהיפומניה והגדרה של "פוסט טראומה מורכבת" נשמע לי נורא ודי התנגדתי לזה . כרגע היא אינה פעילה... אז מרגישה חזקה יותר והיום הטיפול הוא גם כדי להנות ממנו..אני זוכרת שכתבת לי משהו כזה פעם שרק כיום אני מבינה אותו...תודה שוב. ו..סוג,של סיכום אולי? אתה פשוט מדהים שנשארת לא מובן מאליו! כמעט לא יאמן!

הי מיכלי אהובה, בתחילה הגבתי לך כאן אבל החלטתי לפתוח הודעה חדשה בכדי לקבל תגובה גם מאודי ,ממך ואולי מאנשים נוספים. אגב סוריקטה וחתולית יקרות אני מלאה בתודה עמוקה לשתיכן ש'שמרתן' על הפורום והמשכתן להיות אקטיביות. בבקשה סוריקטה אל תעלמי.. תמשיכי להיות אקטיבית וחוצמזה אין על חכמת הראש והלב שלך.. ואם אמא צביה תיעלם לי פתאום לחו"ל ותציע לי פגישות באמצעות הזום... לא יודעת מה אעשה... את יודעת מה? בכלל לא רוצה לחשוב על אפשרות כזו ..נשמע מאיים ומפחיד ומשתק מידי..

הי מיכל, פתאום חשבתי על כך שכשמאבדים משהו, או נפרדים ממשהו, מבינים מה היה לנו ביד. כך למשל גם אנחנו לפני פינוי בינוי. ההזנחה ברוב החצרות פה מטורפת. הייתה התכנסות, והנה, לרגע, אנשים מפנטזים כיצד היו יכולים להשתמש באדמה פה. מה שלא עשו לפחות שלושים שנה או יותר. אני כן נקשרתי לאדמה. תרתי משמע. אדם ארצי וזה. כן, היה לנו פה פעם... פעם היה. זמנים חלפו. מה שהתאים לפעם, אולי פחות מתאים לעכשיו ומיצה את עצמו. אבל זיכרונות רצים. פנטזיות עולות. הזמן חולף ומראה אותותיו. סוריקטה