תקופה משחזרת

אנחנו עוד כאן, ומרגישה שכבר לא הזמן לשתף, ובכל זאת, בשילוב רגשות אשם ותפיסת מקום. הי כולם, התקופה אחרונה ובפרט ההיי לייט של הטילים מאיראן, נטו מאד לשחזר דברים מהעבר ההומלסיות והבריחה מהבית כל שעות היממה הצריבה לישון ועוד יותר על מיטה לבישה של כמה שכבות כל שעות היממה. שני זוגות מכנסיים וגם בגדים תחתונים וגם נעליים. רחצה מזורזת בשיטות שאין רגע בו כולי חשופה. הרגשה שאני חזקה ואמיצה לכאורה כשבפועל אני בשיא הפגיעות שלי. אימה. בכלל לא תם מיכל, כמו שתיארת (להבנתי) - תחושה של חוזקה במצבים רדיוטקטיביים, אבל חולשה בקשרים בין אישיים סטנדרטיים פשוטים של היומיום. הנה מילים ואין לי מילים. אין לי מילים = הלם. סוריקטה