זיכרון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי, למי אני כותבת... הלילה לא היה לילה. מניחה שיש קשר לתאריך של היום. אחי מתפאר היום באמא ובנכד שאהבה, השקיעה זו והיה במה להשוויץ, והיום עוד יותר. אכן היו צדדים כאלה כשהייתה פחות זקנה. ואנשים ראו אותה כאדם חביב והם לא יודעים איזה חלקים מפלצתיים היו בה, הופנו אליי וסיכנו אותי מאז ומעולם. ואני נחשבתי לזו שמסתירים ומתביישים בה. אין לי מושג איך יעבור היום. יום עבודה מלא וקשה של סופ"ש. ובהיותי מי שאני - רואה גם הרבה הקבלות של אז ועכשיו. בעיניים כבויות, סוריקטה
הי סוריקטה יקרה! אין לי מילים חכמות לומר לך.. נגעת בי עמוק.. גם אני דור שני.. אמא שלי היתה ילדה בת 9 כשעברה את השואה. יום מורכב. קשה קצת קצת יותר מקצת איתך, במבי
הי סוריקטה, גם אני חושב שכנראה יש קשר לתאריך. שמתי לב לשורה הראשונה בהודעתך, וחשבתי על הקשר שלה למה שרואים ומה שלא רואים. מה מראים ובמה מתביישים ומסתירים. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
