נוכחות

הי חברים טובים, מוצאת את עצמי במצברוח כלשהו לא יודעת. ללא שיום. בחול המועד עבדתי ימים מלאים, מושקעים, אפילו יותר. לא קיבלתי מאף אחד (זולתי) שי לחג. גם לא ממעסיקיי. מחבר אותי ל -- לא-מגיע-לי המוכר. וגם ל -- איך שוב קרה שעיוורתי את הסביבה והפכתי למובנת מאליה ולא ראויה. יצא מוזר ממש. לעצמי דאגתי לדבר חשוב מאד. והתאמנתי קצת בספורט היום. ואיכשהו זעקה בפנים. ומה כל זה אל מול סבל שבויינו המעונים. סוריקטה

הי כולם, הי שוב, ביומיים האחרונים השקעתי במיוחד. כך בחרתי וכך אני אוהבת. נראה לי. אבל הפער בין התעסוקה ביום לבין הבדידות ברגע שאני פורשת עצום ולכן הנפש והגוף קורסים. בקושי נשאתי את עצמי הביתה היום. בהליכה בשביל המוביל לבית דיברתי אל הפרחים ובעלי החיים (שאני דואגת להם) ואמרתי להם שהם חבריי, תוצאה של אכזבה מהמין האנושי. ודברים נפלו לי בבית (מטאפורית וקונקרטית) מהידיים. נשמטו ונשפכו. אספתי הכל. יצאה צעקת טירוף ועכשיו שקט. תרתי משמע. לילה טוב, תודה על ההקשבה, סוריקטה