פסימיות...?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני בת 31 ומטבעי אני בד"כ אופטימית, בעיקר לגבי מה שקורה אצל אחרים, תמיד עם חיוך, תמיד הכל בסדר וכמובן שיהיה בסדר. יחד עם זאת, אני חיה תמיד (מגיל צעיר) בתחושה שאמות צעירה !!! לאחרונה, אני נוטה לראות בכל דבר סוף !!! מבחינתי אין שום דבר שיכול להאריך ימים בצורה חיובית, הכל חייב להסתיים בצורה רעה, וזה נכון לגבי הכל ! אני מתלבטת תמיד אם זו סתם השקפת עולם חולפת או פשוט האופי שלי. מה עושים ? למי פונים ? אני
שלום, אם כל מה שעברתי בחיים (ועברתי הרבה) אני אופטימית. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. תצאי להינות!!!!!!!!!! עדי
המון תודה על העידוד.
שלום צריך לנסות ולהבין מהיכן מגיע תחושת הפסימיות הזו. יכולות להיות הרבה אפשרויות. למשל, יש אנשים שהפסימיות נותנת להם ביטחון בחיים. אם לוקחים בחשבון את הגרוע מכל אז אין הפתעות שליליות. כמובן שזה גובה מחיר יקר על חשבון שמחת החיים וההנאה מהם. כך ישנן עוד אפשרויות רבות והשאלה מה מאפיין את הנטייה שלך. סביר להניח שאת היחידה שבאמת יכולה לדעת האם מדובר בנטייה אישיותית או משהו זמני. במידה והדבר מטריד אותך ופוגע באיכות חייך יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לשנות את הנטייה, בין אם היא זמנית או קבועה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על ההתייחסות. זהו, שאני לא ממש יודעת אם זה תמיד היה בי או צץ רק לאחרונה. הכל נראה תמיד כ"כ מבטיח כ"כ בסדר, הכל היה "קטן עליי". היום לכל כיוון שאני מסתכלת אני רואה קיר או חומה גבוהים ואני כאילו נתקלת בהם כל הזמן. באיזשהו מקום אני עדיין חושבת שהכל "שטויות" ושאני יכולה לכל, אבל כשאני פורטת את זה ליום יום זה לא נכון. כל דבר משפיע עליי. כל דבר מפריע לי. אפילו מפריע לי שאני צריכה ל"השתפך" כך לפני אנשים שאני בכלל לא מכירה. זה קצת פתטי בעיניי. נראה לך שזה מצב שמצריך באמת טיפול או משהו שקצת עידוד יעזור ? אני לא מצליחה להתנתק מתחושת האבדון ולשפוט את עצמי בצורה "אובייקטיבית" יותר. לתשובתך שוב, אודה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
