RE: איש ועולמו - הסקלה שלי

סוריקטה אהובה לכייל סקאלה לא פשוט לצערי גם אני זקוקה לכייל את הסקאלה שלי ולא מצאתי עדיין את הדרך לכייל מחזיקה לך אצבעות שתעברי גם את הגל הכואב הזה בדרכך שלך ותוכלי משם להמשיך הלאה חיבוק חטולית

הי חטולית, בכל זאת גם בתקופה הזאת - זה אינו גל אחד ענק ובלתי פוסק, אלא עדיין גלים גלים. והם חתיכת גלים, עם אורך, עוצמה ותדירות. וכנראה שהתקופה עוד תיארך. לגביי - אולי צריך לקבל את מה שפחות ניתן לשנות? קרי, רגישות היתר, עוצמת התגובות (הפנימית). בכל מקרה, מניחה שהיא פחותה בתקופות של התמתנות בחרדות. חוצמזה - אולי יש יתרון בתכונה הזו? למשל, בעבודה עם זאטוטים? או, אצלך, הרגישות המופלאה שלך לנכדה המיוחדת. חשבתי לרגע על התרופות שגורמות להשטחת רגשות. מניחה שכיול, באם אכן מתאפשר, אמור להגיע מהעומק האמיתי. ואולי אני טועה. לא יודעת. בשבועות האחרונים אני מנסה טיפה'לה (כמובן בשיתוף עם הרופא המטפל) לרדת במינון של התרופות. ממש בקטנה, במעקב, ולאט לאט לאט. מה כן אפשר? אולי אם יש בחירה להתרחק ממצבים שמוכרים כמורידים ממש מהמסילה - אז כזה. היום יום בחירות. אבא תמיד היה מגיע גם בשארית כוחותיו. במקביל - אמא ביטלה ומעולם לא חשבה לתרום את חלקה בעניין (תפיסה קונספירטיבית תמיד נכחה חזק). זה היה מוריד אותי מדעתי. רגע, אבל זו דוגמא לדברים שאולי חבל היה על האנרגיות לנסות לשנות. שניהם, אמא וגם אבא, אינם עמנו עכשיו. לי אין דור המשך משלי. לאחים יש. חבריה שהצטרפו אל לאחרונה למעגל המצביעים. כתבתי מה שיצא. תודה, חטולית. מקווה שגם את תצליחי למצוא את דרכך לאזורים ומרחבים שתהא בהם פחות תחושת חנק. ויותר מרחב וחירות. שלך, סוריקטה