התמודדות של ילדים עם מוות - לרוית ניסן..

היי רוית, רציתי לשאול אותך איך עוזרים לילדים להבין מה זה מוות ולהתמודד איתו, כשאנחנו בעצם לא יודעים. יש לי אחיינית בת 3 ושמונה חודשים, לפני כ- 9 חודשים נפטר אבי, סבא שלה, ולפני יום היתה לנו השיחה הבאה - - "דודה את יודעת אני מתגעגעת לסבא .. " - "כן, גם אני, גם אמא וסבתא וכולם מתגעגעים.. " - "אוף, דודה, מתי הוא יחזור כבר ? אני רוצה אותו.. " - "הוא לא יחזור כבר אף פעם להיות איתנו.." - "למה ?" - "את זוכרת, שהיה לו פצע בבטן שנורא כאב לו, אז הוא בסוף נפטר ומת מזה.. ולא יחזור אף פעם יותר.." השאלה אם ילדה בגיל כזה, בהנחה שהיא מאוד נבונה ופקחית ובוגרת, כמו שאפשר לראות לפי השאלות שלה, ולפי הזכרון שלה, יכולה להתמודד עם כאלה תשובות. אני נתתי תשובות מהלב, כיון שהשאלות נפלו עלי בהפתעה, ואולי יש לך דרך אחרת טובה יותר לנסות להסביר לה מה קרה ? ואיך זה שסבא לא יחזור יותר ? תודה אביב.

אביב, ממה שנראה לי, זו הדרך הכי טובה שיכולה להיות. עדי

לאביב שלום. אני מתנצלת על כי אני חוזרת קצת באיחור. פשוט ימים מאוד עמוסים. נושא המוות נידון פה בפורום בעבר בהקשרים שונים. המוות קשה לתפיסה למבוגר כמו גם לילד- עם הבדל אחד בולט: המבוגר מבין ראציונאלית כי המוות הוא סופי ואילו ילדים, לפחות בשלבים הראשונים של הזמן- אינם תופסים את הסופיות, אלא מתייחסים למוות כאל פרידה. כיוון שפרידות הן לרוב זמניות- כך גם המוות עבורם. גם כאשר מסבירים להם- בכנות ובפשטות (כפי שעשית) הם עשויים להבין- וכעבור קצת זמן לשאול: מתי הוא יגמור למות? אפשר ללכת אליו? וכד'. לכן חשוב לדבר על מי שמת שוב ושוב. להסביר, לענות על השאלות המתעוררות, להבין שהקשר לא מפסיק להתקיים- כי אם משנה דפוס. אבא שלך, סבא של אחייניתך כעת קיים בליבכן. קיימים הזכרונות, הרגשות, הגעגועים וכל המשתמע מכך. הלוואי והיתה דרך ברורה אחת. ההבנה קורית במקביל לעיבוד תהליכי האבל שכולכם עוברים. ענית לה טוב- כי כך הרגשת. היית כנה, אמפתית ואיפשרת לה לחקור את העלמו ולקבל על כך תשובות. וודאי עוד יהיו ביניכן שיחות על כך- וכייף לה שיש לה דודה כמוך- איתה היא יכולה להיפתח מבלי להרגיש חוטאת... ברכות כנות. רוית.

לרוית, תודה.. על ההסבר ועל המילים הטובות.. אביב.