אני צריכה עזרה. מישהו יכול בבקשה?

אני בטוחה שהבעייה שלי מוכרת למדי. אבל היא גורמת ל להרגיש שאני עומדת להתפוצץ בקרוב מאוד. אני מרגישה כל כך מתוסכלת ואין מי שיעזור לי עם זה. אני לא מסתדרת עם ההורים שלי. הם נורא שמרנים ולא מרשים לי לעשות שום דבר. אני כבר בת 18 עוד מעט ועדיין הם משתלטים לי על החיים ואומרים לי מה לעשות. למשל, ובעיקר, הם לא נותנים לי לישון אצל החבר שלי, (שההורים שלו פתוחים לחלוטין ואני יודעת מצויין שהם ממש מרחמים על שיש לי הורים כאלה "מפלצות" רעות. זה גם גורם לי להרגיש רע). כל החברות שלי מסתדרות טוב עם ההורים שלהן. כשהן הלכו לשכב עם החברים שלהן, הם הלכו עם אמן לגניקולוג, ההורים שלהן תומכים בהן, ואני רואה את כל זה מסביב וכל כך קשה לי שלא לקנא ולהרגיש חרא. אבא שלי מאוד שמרן, ואמא שלי גם. בגלל שהחבר שלי גר רחוק ממני הוא ישן אצלי הרבה, אבל בחדר אחר. זה כל כך מטופש ואבסורדי, אנחנו שוכבים כבר חצי שנה ואסור לנו לישון ביחד. בגלל שהם חזרו לאחרונה בתשובה, הם לא מרשים לי לצאת בימי שישי! אחרי הרבה הרבה מריבות ושיכנועים, אמא שלי נותנת לי לצאת פעם בשלושה שבועות ביום שישי. דבר שכל בני הנוער לוקחים במובן מאליו, אני צריכה להילחם על זה. אני יוצאת די הרבה בימי חול ואני לא מוגבלת בשעות או משהו כזה, ואני רוצה להסביר שההורים שלי לא מפלצות או משהו כזה. הם נותנים לי כסף והכל, מסיעים אותי לכל מקום, נמצאים בבית (יותר מידי!) ובסך הכל נותנים לי יחס טוב. הם מרשים לי ללכת לאן שאני רוצה והיסכימו אפילו שאני אסע לחודש לאמריקה, לבד- בשום פנים ואופן לא עם החבר שלי- אבל אני לא מסוגלת לדבר איתם. זה כל כל מעצבן אותי. כלומר, אני לא מבינה למה בכלל אני עושה מה שהם אומרים לי. הרבה אנשים שיש להם הורים שמרשים להם הכל, אומרים לי כל הזמן לשים עליהם ... ולעשות מה שבא לי, אבל אני לא מסוגלת. אני ממש פחדנית לדעתי, או שזה נובע מהערכה??? אני חושבת שזה פשוט מראה שאין לי אופי, ואני שונאת את עצמי על כך. ברי.

ברי חמודה השיטה שלי בחיים היא דבר להודות על מה שכן יש יש לך הורים? תודה יש לך חבר שאוהב אותך? תודה את נוסעת לחודש לטיול לאמריקה? תודה (ואם מותר לי להוסיף, הלוואי עלי...) קשה לשנות הורים, בכלל קשה לשנות אנשים אחרים לי היה עכשיו בוס תובעני מאד בעבודה ולא כל הזמן הסתדרתי איתו אבל הייתה לי עבודה וזה מאד חשוב בתנאי השוק של היום אם תסתכלי לעומק על החברות שלך תראי שלכולם יש את הקשיים שלהם שלך אין אחת מכוערת, אחת שמנמנה ואחת בקושי מוציאה 70 בספרות אין טעם לעשות השוואות, וגם, החיים האלו הם כל כך לא צפויים וההורים שלך כן רוצים את טובתך (ואני לא מורה במקצועי) לסיכום צריך לחיות עם מה שיש ולא עם מה שאין!

הייי... תודה. זה מעודד. לאור העובדה שאת צודקת כי חוץ מזה החיים די מושלמים (טוב נו, וחוץ מהרישיון נהיגה שלא מגיע). אבל עדיין מציק לי שהדבר הקטן הזה כל כך מפריע לי. אולי זאת אני הבעיה ולא הם??? את חושבת שאני צריכה "למרוד"? כי אני די משקשקת לעשות את זה, ובגלל זה אני כל כך כועסת על עצמי. בכל אופן המון תודה. אני מדפיסה את המכתב שלך ואני אקרא אותו ברגעי ייאוש. את בטח מכירה את הקטע הזה. שאת בדיחכאון ואז את בטוחה שאם רק ההורים שלך היו שונים, כל הבעיות היו נפתרות. שיהיה לך יום נהדר. ברי.

היי ברי, אומרים לך לא לשים עליהם, על ההורים ? אם את שואלת אותי, מי שאומר לך את זה טועה. ההורים הם בין הדברים הכי חשובים והכי יקרים לנו בחיים, לפעמים קשה לנו לראות את זה, לפעמים הם נתפסים כמנדנדים, כמציבים גבולות שלא במקום, כמגנים עלינו יותר מדי, וכלא מבינים.. אבל בכל מצב הם ההורים שלנו, והמותר והאסור שהם מנסים להציב לנו נובע מדאגה שלהם אלינו, ומהרצון באמת לגונן על הילדים הקטנים שלהם כמה שאפשר. אז נכון, את כבר לא ילדה קטנה, אבל בעיני ההורים שלך תמיד תישארי ילדתם הקטנה, ותמיד הם ירגישו שהם צריכים להיות שם עבורך לעזר וטוב שכך. זה שאת לא מסוגלת לא לשים עליהם ולעשות מה שבא לך, אומר שאת פחדנית ? מראה שאין לך אופי ?? סיבה לשנוא את עצמך על כך ?? ממש לא נראה לי, ושוב זה מהמקום שלי. אולי זה מראה שעד כמה שלא היית רוצה להקשיב להם והיית רוצה להתבגר ולהיות כבר עצמאית, ולהפסיק להיות תלויה בהם, את עדיין במקום כלשהו בפנים חושבת שאולי בנקודות מסוימות הם צודקים, שאולי את כן צריכה אותם קצת להיות שם בשבילך, ורוצה לשמור עליהם שם עבורך. אני חושבת גם שאורה צדקה בדבריה, שלפעמים צריך להגיד תודה על מה שיש. לא תמיד אפשר לראות את זה כשיש, באמת. לפעמים מגלים עד כמה דברים חסרים לנו ועד כמה רצינו אותם והיינו צריכים אותם רק אחרי שאיבדנו אותם. לפעמים אנחנו מגלים כמה באמת נעזרנו בהורים ואהבנו אותם רק אחרי שהם כבר לא שם.. ולפעמים כדאי לחשוב על זה קצת קודם, כי כשהם לא שם זה כבר מאוחר מתי לתקן. נראה לי שאת וההורים שלך צריכים להגיע למצב של פשרה, משהו באמצע, הם יוותרו קצת ואת תוותרי קצת, ותיפגשו בחצי הדרך. אבל בשביל להצליח לעשות את זה חייבים לדבר, חייבת ליהיות שיחה משותפת שלך איתם, שכל אחד יסביר את עמדתו, את המקום שלו, ויוותר קצת, ואז תוכלו להסכים על האמצע. במקום לנסות לשכנע אותם ללבן שלך, ושהם יקבעו את השחור שלהם, תיפגשו באפור. ולגבי הלינה אצל החבר, לפעמים נוח יותר להורים שלנו להעלים עין מדברים שקשה להם להשלים עימם, כמו שכולנו עושים מדי פעם, ואולי דווקא את הנקודה הזאת שווה להצניע ולשמור בפרטיות שלך. סך הכל זאת החלטה שלך, והיא מתבצעת בינך לבין החבר שלך, והם לא יכולים לקבל את זה, אז למה להכריח אותם לדעת ? למה לא לשמור לעצמך דברים שיהיו רק שלך ? זה יכול גם להקנות לך תחושת עצמאות מהם, וגם להקל עליהם. אז לא תשנו בביתך ביחד ? אז תעשו את זה במקום אחר מתוך כבוד להורייך, וכך תוכלי גם לשמור על הכבוד שלהם ועל הרצונות שלהם בביתם, וגם להמשיך בדרכך. ואולי הכי חשוב, אצל כולם כמעט זה ככה בגיל הזה, אז את לא חריגה. החברות שלך מסתדרות עם ההורים שלהם ? אולי למראית עין, אולי כלפי חוץ, אני בטוחה שיש להם חיכוכים, אולי בנושאים אחרים, ואולי הם לא משתפים אותך בהם, אבל הם קיימים. זה הדבר הכי טבעי והכי נורמלי בגילך. אביב.

היי אביב. תודה על המכתב. הלוואי שהם היו מוכנים להתפשר. הם לא. הם מבחינתם מתפשרים בהרבה דברים- בימי שישי, בזה שאני חוזרת ב6 בבוקר ובעוד כל מיני כאלה. לא הייתה לי שום בעיה לישון אצל החבר שלי במקומות אחרים, כמו אצלו בבית או בכינרת וכאלה, אבל כשאמא שלי שמעה על ללכת לסופשבוע זוגי היא התפלצה. לא אכפת לי שיכפו את דעתם בבית שלהם, אבל בבית לא שלהם??? כל ניסיון לפתח איתם שיחה בנידון מסתיימת בצעקות ומריבות. אז מה שקורה זה שאני פשטו לא מעלה את זה ומטאטא דברים מתחת לשטיח. אני שונאת אותם.

היי ברי, אני לא חושבת שיש לך אופי חלש או משהו כזה אם את מקשיבה להורים שלך, וזה הגיוני לגמרי שאת מעריכה אותך, הם ההורים שלך. הם תמיד היו כאלה? או שמאז שהם חזרו בתשובה? דיברת איתם? אמרת להם מה את חושבת? אם תאמרי להם שאת בת 18, וזה כבר גיל שאת יכולה להיות עצמאית, ואם הם לא יתנון לך הזדמנות אז את לא תוכלי ללמוד לחיות בעולם האמיתי, אולי זה יעשה להם משהו....? עוד משהו, אם היית אומרת לי שזה רק עם חבר שלך, לא הייתי מבינה, אבל הייתי מעלה על דעתי בגלל שיש להם בטח סיבות משלהם. כי הם דואגים מסיבות מסוימות. אבל את אומרת שגם בימי שיש הם לא כ"כ מרשים לך..? ואת הולכת עם חברות? מה הנימוק שלהם? ושוב...זה תמיד היה ככה? בהצלחה...ואולי תחזרי ותספרי לנו מה קורה..?! ממני.

היי. זה לא מהיום. זה פשוט הוקצן אבל תמיד הם היו ככה. אין להם בעייה שאני אישן אצל חברות. רק לא אצל החבר שלי. זה כל כך מרגיז. הכי מעצבן אותי זה שאמא שלי בטוחה שאני יכולה לדבר איתה על כל נושא שבעולם, ובטוחה שהיא פתוחה ושאני מצייתת לה מתוך רצון. ממש... זה פשוט בגלל שאני כל כך פחדנית. כל כך מעצבן אותי שמגבילים אותי. אני גם לא יכולה להגיד לה כלום כי כל דבר היא מבטלת ואומרת לי שאני מדברת שטויות אז מה הטעם בכלל????? והמצב רק נהיה יותר גרוע מאז שהיא התחרדה. כל היום היא מסתובבת בבית ומקשקשת על דת. לפחות מישהו מאיתנו מאושר. בא לי לבכות כשאני רק חושבת על זה. אני לא יודעת איך ומתי אני אוכל סוף סוף להתנתק מהם. די ברור לי שאף פעם. היא הבהירה לי שכל זמן שאני גרה בבית שלה אני לא אישן בחדר אחד עם אביב. אין איזה שיטה להיפטר מההורים שלך??? ברי.

מכל העולם, מכל האנשים, מכל החברים וכו', יש רק שני אנשים שבאמת באמת הכי איכפת להם טובתך, ואלה ההורים שלך.

כנראה שההורים שלי הם יוצאי דופן.

ברי, ההורים שלך תמיד יראו אותך כתינוקת הקטנה שלהם. נסי באמת לשבת איתם, להראות להם שאת אדם עצמאי ובוגר. להורים של ברי, אם היא הייתה ילדה קטנה, הייתי יכולה להגיד שאולי יש משהו במגננת היתר שלכם כלפיה (כך היא מרגישה). גם כיום תפקידכם להגן עליה, אך היום עליכם לסמוך עליה שהיא תדע לשים את הגובלות שלה במקום. מגיע השלב שהילד פורש כנפיים ויוצא מהקן. גם אתם עזבתם. זכרו. עדי

אני רוצה להתאבד