מהלכת כמו המתים

אינני בין החיים יותר. במשך השנים ספגתי אכזבות רבות מהאנשים הכי קרובים אלי(הורים, אחים טובים ועוד.) . לא רק שספגתי אכזבות אלא גם התעללויות. היום אחרי עשר שנים של נישואים, דימיתי בנפשי כי בעלי אכן אוהב אותי והוא היה המנוע שלי לחיים. אך גם כאן נחלתי אכזבה. זה לא עניין של בגידה בי עם אישה אחרת ואם כן זה קורה אני לא מודעת לכך. העניין הוא שהוא לא אוהב אותי יותר. עם זה אני לא יכולה לחיות יותר. אני מרגישה שהקרבה שלו אלי היא רחוקה, שהפגנת אהבה חלקית היא רק למראית עין. כל העולם בגד בי, כל האנשים שהכרתי בגדו בי. אבל, שבעלי יבגוד בי נפשית וישקר לי שהוא אוהב אותי את זה אני לא יכולה לסבול. אני מהלכת מתה בין החיים ואין לי מאין לשאוב כוח להמשיך הלאה.

במבי שלום אנא פני לעזרה חבל עמי

כאב לי מאוד לקרוא את דברייך. את מתארת מצב קשה, של אכזבה קשה מבגידת הסביבה האמורה להיות קרובה, של ייאוש, של דיכאון עמוק, של חוסר יכולת להאמין שהמצב ישתפר אי פעם... אני מתארת לעצמי שהרגשתך היא ש"הכל אבוד ואין בשביל מה", ומנסיוני האישי- אין הרגשה קשה יותר מזו. אני מסכימה עם ד"ר אבני. את חייבת לפנות לעזרה, במיוחד כשנראה שהסבל הוא למעלה מכוחותייך... כי חלק מהמצב הקשה שאת מתארת יכול להיות קשור למצב הנפשי. אני יודעת מנסיוני: מבעד לעדשת הדיכאון, המציאות נראית מעוותת... למרות שקשה לנו להאמין בכך. המוח מפרש דברים אחרת במצב הזה, גם במציאות פחות קשה - ועל אחת כמה וכמה במצב שאת מתארת. קריאת המצוקה שלך מדברת בעד עצמה. הסבל קשה מנשוא, את מרגישה שאין לך כוחות לזה יותר... וזה בדיוק המקום שבו צריכה להיכנס לתמונה עזרה מקצועית. אני יודעת שזה יכול להיות מפחיד, אך אזרי אומץ ועשי זאת - להציל את עצמך צריכה להיות העדיפות הראשונה כרגע. וכשהמצב ישתפר מעט תוכלי להודות שזה היה שווה! ושתפי... אל תשארי עם הכאב לבד. הפורום מלא אנשים אכפתיים ודואגים, ותמיד אפשר למצוא כאן אוזן קשבת, עצה טובה, כתף להישען עליה או יד שתמחה בעדינות את הדמעות...

הי........ יודעת שאין מילות נחמה ברגעים כאלה, ובכל זאת.......... אני אל יודעת מה טיב היחסים עם בעלך או מה המסגרת שבה כל הארועים שתארת התרחשו. מנין שאבת את התחושה הזו? האם דברת אתו? ואולי זו תחושה? שנובעת מהפחד שלך, מחרדת נטישה לאור זכרון העבר, והאכזבות שנחלת? ואולי הוא מנסה להתרחק כי הוא חש מחנק? כי הפחד שלך לאבד אותו כובל אותו באופן שגורם לו להתרחק ממך? בכל אופן. תשובות ניתן לקבל ממנו. אבל בראש ובראשונה ללכת לקבל עזרה/יעוץ. הן במישור האישי , כי למרות שאינני מוסמכת מטעם האקדמיה בנושאים אלה, נראה לי שגם את זקוקה לדבר עם גורם ניטראלי כדי לטפל בתחושות הקשות שאת מתארת. ללמוד להתמודד אתם. ובמישור הזוגי, ללכת עם בעלך. זה בהחנה שיש נכונות , רצון, והסכמה.זו דרך ארוכה, אבל חשובה שאם מחליטים ללכת בה, צריך להיות מוכנים לתהליך..... אשמח להיות כאן אם תרצי. בהצלחה.........וחזקי.......מה שלא יהיה גם אם זו נראה רחוק משגת, הכח אצלך...ואת חיה למרות שהתחושה היא שמשהו מת בפנים....

קחי את החיים שלך, בידים שלך, אל תתלי באף אחד בשביל האושר שלך, כי אולי את לא קלטת את זה עדין, כל אחד דואג ראשית כל לעור שלו, אחר כך אם נשאר לו קצ, אז הוא דואג לאחרים.

לשרון, לשיר, למישהי, ולד"ר אבני עמי, תודה רבה על מילותיכם יקרות הערך. אני בטיפול כבר שנה. היו רגעים טובים יותר וכרגע אני מרגישה בשיא השפל. שיתפתי את המטפלים שלי בבעיה שלי וטענותיהם (שלא מתקבלות עליי) על כך שאני לא אחראית וכי אני מעבירה את האחריות למצב שלי לידיהם רק פוגעת בי יותר ומפילה אותי לקרשים. ניסיתי שוב לדבר איתם היום ולהדגיש בפניהם עד כמה מצבי קשה מנשוא. אך תשובתם היתה שוב מאכזבת: ביקשתי עצה איך לנהוג כאשר אני בדכאון עמוק ואיני יכולה להפסיק לבכות, לא קיבלתי תשובה. הם ככל הנראה תולים את התקווה להחלמה שלי רק בידי התרופות הפסיכיאטריות שאני מקבלת, שיחות עם פסיכולוגית שרק מקשיבה לי, אך איננה נותנת לי פתרונות קונקרטיים לבעיותיי הרבות. אני רוצה עזרה ומבקשת עזרה אך אין מי שיקשיב. אני מודה לכם שאתם קיימים. במבי

במבי היקרה, בעיתך נגעה לליבי. אסור לך לאבד תקווה. יש הרבה אנשים טובים בעולם ואת תמצאי אותם, אך אנא אל תפסיקי לחפש. אם המטפלים בך לא עוזרים לך אל תהססי להחליף אותם. תמצאי כוחות פנימיים להשיג מטרות קטנות שתציבי לעצמך. ותספרי בפורום על התקדמותך. אנחנו איתך! עפרה.