ל-Jacky

(אני מתחילה לטפטף את הודעות התודה שלי). מקווה שישנת טוב,או שלפחות יצאת ובילית. תודה על האימיילים.אני ממש רואה שכל יום שלחת לי מכתב.לפעמים אפילו שתיים,ובכל מכתב רשמת לי שאת מתגעגעת וצריכה לדבר איתי... את לא יודעת מה עשית בתוך הלב שלי.לא נראה לי שהיה מישהו בעולם הזה שחשב עלי כ"כ הרבה,שקווה בוקר וערב שאני אחזור וששמר דברים שהוא רצה להגיד רק לי. קראתי הודעות שכתבת ושירים שפירסמת ואני חושבת שהבנתי קצת יותר טוב מה הרקע שלך ואולי אפילו חלק מהדברים שהובילו אותך לאנורקסיה,מלבד מה שכבר סיפרת לי. בקשר לפסיכולוגית- אם היא אופטימית אז מה רע? אני יודעת מנסיון שהם בדר"כ לא כ"כ אופטימים ונוטים תמיד לבחון את העניין מהכיוון של "אם זה לא יצליח,אז...". אז אם היא פתאום אופטימית אולי יש סיבה.אולי יש שיפור בחשיבה שלך שנכר מדברייך ואת עדיין לא עלית עליו או לא מודה בו. נ.ב. כן, את יכולה לקרוא לי באי סי קיו ובאימייל בשמי הפרטי.גם ככה רק אני ואת רואות את זה,לא? נ.ב.נ. אם את רואה אותי מחוברת,גם בימים אילו,שלחי הודעה.אני מתחברת כי רע לי ,כי אני לא יכולה להרדם , כי אני לבד,כי אני חולה ונמאס לי לישון.אלף ואחת סיבות אבל בטח לא כדי לעמוד מול הרשימה הדוממת ולעשות בקרה מי מתחבר ומתי. אז אל דאגה אחותי הקטנה(את מרשה לי לקרוא לך ככה?), אני מדברת עם אנשים שם.עונה לאט,עונה תשובות קצרות בדר"כ , אבל עונה.אני מבטיחה! אז שיהיה לך יום נחמד אנג'ל.

היי אנג'ל, ברור שהתגעגעתי, זה גם כמו שינוי בשגרה, כי כל פעם היינו מדברות לפחות, אבל לפחות פעם אחת ביום. ואין לך מושג כמה את עוזרת. את הרי יודעת שאת הצלחת להוריד לי את הדיכאון מ- 100 לאיזה 98.5....וזה מה-זהההההה משמעותי עבורי. ותודה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקשר לפסיכולוגית, כשאת אומרת את זה, אז היא באמת אופטימית כי היא רואה שינוי לדוגמה מלפני האישפוז שהייתי out לגמרי, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. ועכשיו זה פשוט אחרת, הבנתי ת'מצב, ופשוט אני פוחדת לשנות אותו. היא נורא נורא נורא רואה אור בקצה המנהרה, היא אפילו אמרה לי מתישהו: "כשתצאי מזה...בערך בעוד שנה נגיד...", וזה אפילו הבהיל אותי, כי אני נורא פוחגת לצאת מזה. לא משנה. אוהבת אותך נוראאאאא אני. נ.ב וברור שאני מסכימה שתקראי לי "אחותי הקטנה,....איזה כיף לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ג'קי, אהלן אחותי, זאת מיכל. זוכרת?? די מצחיק אבל מובן מאד שאת פוחדת לצאת מזה. משום מה ובאופן ודאי, בעיותינו, אותן בעיות שבחרנו בחירה תת מודעת לסבול מהן, משרתות אותנו מאד. אני למשל סובלת מחרדה לא ברורה. יכולות להיות לה המון סיבות ויש לי מספר תאוריות, אבל רק תאוריות. אני משתוקקת לצאת ממנה ומפחדת בדיוק באותה מידה לצאת כי... היא כנראה, מאד משרתת אותי, באופנים שאינני מודעת להם ואולי אף פעם לא אעמוד על דיוקם. סתם, רציתי שתדעי. אם תבקשי, אספר עוד. בכל אופן, ממה בדיוק את סובלת או איך היית מגדירה את מהות "בעיותייך" או סבלך. כי... בוא נודה בזה, כמעט כולנו (כמעט כל אלה שכותבים כאן, לפחות) כותבים מתוך כאב או סבל ורצון לשתף ולקבל תמיכה וכמובן...לתת. ספרי אחותי, תשפכי הכל, אם תרצי. אני כאן. אוהבת, מיכל