רציתי לשתף אתכם ברגשות שלי

שלום לכולם רציתי לשתף אתכם ברגשות שלי ולשמוע את תגובתכם. הצטרפתי לפורום מצאתי אנשים שהגיבו לקריאות שלי, שלחו לי תשובות נהדרות שהייתי צריכה לשמוע, טפחו לי (וירטואלית) חזק על הכתף ואמרו לי שאני לא משוגעת. ניסיתי להתחבר לכמה אנשים אבל נדמה לי כאילו שאני מתקשרת במקביל. יכול להיות שאנשים כותבים זה לזה באי מייל ואני לא שותפה לשיחות האלה ולכן לא יודעת כיצד להתקשר, אבל ההרגשה היא של אווט סיידרית. אני באה ממקום של להיות בסדר, לרצות חברה...שאין לי. (יש לי מספר חברות טובות אבל אני לא מסתדרת טוב בקבוצות לדעתי). פתאום הבנתי שקבוצה זה קבוצה עם דינמיקה קבוצתית לא משנה אם היא וירטואלית. הייתי רוצה לשים בצד את העלבון (יכול להיות שהכל שטויות וזה רק בראש שלי) ולהבין - וללמוד- כדי להשתפר. נורא חסרים ל קבוצה של אנשים תומכים. מה הייתי צריכה לעשות שונה? אשמח לביקורת בונה (אבל בבקשה בעדינות)... תודה האלמונית (המפחדת מהתשובות אבל נכונה לראותן)

אלמונית יקרה, אני מבינה אותך כל כך משום שגם אני עוברת תהליך אבל קשה וגם אני מכירה וחווה את אותן התחושות. לפני זמן מה שלחתי לך הודעה פה אך לא ענית לי. אני מניחה שלא ראית אותה. בכל אופן אשמח אם תשאירי לי את האי מייל שלך ונהיה בקשר קרוב יותר. נוכל לתמוך זו בזו. מה דעתך?

שלום אורית, אשמח מאד מאד. אני כל כך בודדה, והיה נדמה לי שפתחתי צוהר דרכו נכנסת קצת שמש לחיים שלי. ופתאום- הרגשתי ניתוק חד וכואב כזה. אני מקווה שנוכל להתכתב. [email protected] אנא נסי- ונראה אם אני מקבלת שלך אלמונית (אשמח לרדת כבר מהאלמוניות הזו)

היי אלמונית! אני נורא-נורא מבינה אותך! גם לי לא פעם יש הרגשה של "אאוט-סיידרית", אחת שלא שייכת לקבוצה, שתמיד יהיה לקבוצה משהו משותף שלי חסר, ויחסר לי עד יומי האחרון, ולא חשוב מה אעשה וכמה זמן אהיה בתוך הקבוצה. ואת יודעת מה? אחרי שבירת ראש רצינית, הגעתי למסקנה שזה לאו דווקא איזשהו פגם בי או בך. זה אולי פשוט עניין של אופי! ואני הגעתי למסקנה שאולי האופי שלי לא מתאים לקבוצות גדולות. אני ביישנית, לא אוהבת רעש והמולה סביבי, בכלל לא בקטע של להיות ה"מסמר", ומסיבות גדולות ורועשות עשו לי פריחה מאז ומתמיד! תני לי בילוי שקט ואינטימי, עם קומץ של חברים קרובים - ושם אני כמו דג במים! האם זה מדבר אלייך? האם גם את מעדיפה בילויים שקטים על פני רעש וצלצולים? אם כן - אז אולי מצאת את התשובה! בתקווה שעזרתי, לפחות קצת! כל טוב! אחת

אלמונית יקרה, לא הבנתי יותר מידי. מרגישה אווט סיידרית מאיפה? לפעמים קורה שמרוב הודעות לא שמים לב להודעה או שקצת מתחברים למישהו יותר כמה ימים. אם את רוצה לשלוח לי מייל, בבקשה רק תקליקי על השם שלי בהודעה. ואל תרגישי אווט סיידרית. שרה

היי אלמונית, אין לי ביקורת בונה ואין לי ביקורת בכלל, כי אני לא חושבת שאת עושה משהו לא בסדר. אני חושבת שזה תהליך שלוקח זמן. קצת קשה לי להבין למה את מתכוונת כשאת אומרת "מתקשרת במקביל", אבל נראה לי שבקבוצה התקשורת היא תמיד מקבילית, כשדברים מדברים אליך ויש לך מה לאמר, אתה מגיב, וכשלא עדיף לשתוק, מאשר לאמר דברים לא לענין שעשויים במקום להואיל לגרום רק נזק. זה נראה לי היופי כאן בפורום, שבכל הודעה ובכל התייחסות אפשר לדבר עם אנשים שונים ולהכיר את כולם ולקבל דעות שונות, מאנשים שבאמת מתחברים לדברים שלך ולמקום שבו אתה נמצא. את צודקת שאת אומרת שיש כאן אנשים שמתכתבים באימייל או באי.סי.קיו ויצרו קשרים מעבר לפורום, אבל זה תהליך הדרגתי, שלא נבנה ביום אחד. אני יודעת למשל שאני מעדיפה קודם כל להכיר את האנשים דרך הפורום, לבנות את האמון הבסיסי ואת הקשר הראשוני, ורק אחר כך להעביר את התקשורת לפסים אישיים יותר של אימייל ועוד, ולוקח לי זמן להכיר אנשים ואני עדיין פוחדת להיפגע, ובגלל זה נזהרת, אבל בסוף אני נחשפת גם בדרכים אחרות מעבר לפורום. הרגשה של אאוטסיידרית ? אני לא יכולה להתווכח, אם זה מה שאת מרגישה, אז כנראה זה נכון בתחושה שלך, אבל אם את מרגישה בחוץ בתוך הקבוצה, אז איך אימייל והתכתבות אישית עם אנשים יעזרו לך להרגיש מעורבת ? הם אולי יעזרו לך ביצירת קשרים בחוץ, ובהשגת עוד מקור לתמיכה, אבל לא בתוך הקבוצה. ככה נראה לי בכל אופן. וקצת קשה לי להתחבר לתחושת העלבון שלך, כי אני חושבת שבאמת קיבלת פה המון תמיכה והמון עצות והמון שיתוף, ובאמת נפתחה פה דלת להמשך, הרבה אנשים פה הציעו לך להיות פה עבורך גם בהמשך הדרך, אז למה בכל זאת התחושה הקשה הזאת ? למה ההרגשה של דחויה ואאוטסיידירית ? וזו באמת שאלה שכדאי לבדוק אותה, כי אם אני אדע למשל למה נעלבת, אז אני אוכל להשתפר, אני צריכה להשתפר ולא את. ושוב, צריך לפעמים לתת לזמן לעשות את שלו, להכיר, לפתח את האמון, את הקשר, ואז להתקדם הלאה, בדיוק כמו בקשרים בחוץ שהם לא וירטואלים, גם אז מתקדמים שלב שלב, גם אז ההכרות היא הדרגתית והחשיפה היא בשלבים ולא על הפגישה הראשונה חושפים את הכל ונותנים את הכל ומקבלים את הכל. הדלת נפתחה, עכשיו צריך להיכנס לבית ולבדוק חדר חדר ולהכיר את האנשים, בחדרים מסוימים להתעכב יותר באחרים פחות, הכל בהתאם למידת ההתאמה, ובתוך החדרים יש אנשים שלחלקם מתחברים יותר ולחלקם פחות, אבל החברות בכל מקרה לוקח לה זמן להתבשל והיא תוביל אותך למקומות שונים עם אנשים שונים. ככה אני רואה את הדברים מהמקום שלי, של לבדוק דברים בזהירות ולתת לדברים להתעכל ולעבור עיבוד ואז להתקדם לשלב הבא. ושוב על עצמי אני מעידה, אני זהירה כי אני עדיין פוחדת להיפגע או לפגוע, כי הקשרים שאני יוצרת כאן עם אנשים ובכלל הם עמוקים ונוגעים בנקודות רגישות שלי ושלהם, ולא קשרים שטחיים, ובגלל זה הסיכון להזיק או להינזק גדולים יותר. וסליחה עם נפגעת או נעלבת בדרך, אביב.

אלמונית, אני מבינה למה את מתכוונת.אני באופן אישי הרבה יותר מעדיפה קשרים של "אחד על אחד" ובקבוצה גדולה אני הולכת לאיבוד.זה לא משהו רע אבל אם רוצים להסתדר בקבוצה אפשר לעבוד על זה מבחינת התפיסה, אם את רוצה להתכתב. תוכלי לכתוב אליי לאי מייל שלי: [email protected] ביי