לליסה-lisa

הי ליסה.סליחה שלא חזרתי אליך עד עכשיו, לא היתה לי גישה למחשב. נשמע לי שאת במצב מאוד עדין ושברירי. טיפול כמו שאת עוברת הוא מאוד סוחט. את מתארת בכי וקושי סביב הפגישות, אך בעצם יודעת שהטיפול יכול להועיל. מן משהו שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. הרעיון בטיפול הוא שבשעה השבועית שלך בחדר, תוכלי לקבל כלים שיעזרו לך להחזיק עד השבוע הבא, ובמשך הזמן תפנימי את הכלים האלה עד שלבסוף לא תזדקקי לטיפול. לדעתי כדאי לך לפתוח את העיניין הזה עם המטפל/ת שלך. לספר על התחושות והחששות ולשמוע מה יש לצד השני לומר. זה עשוי להועיל לך ולהמשך הקשר ביניכם. כיון שכבר התחלת בתהליך, ועשית את כברת הדרך הראשונה והקשה, כדאי מאוד להמשיך כי בסוף רואים פירות. ...hang in there אשמח לשמוע ממך בקרוב.

Hi thanx for your help, i did actually bring up the subject of the dependance with my therapist(female) she said it would get better in time,and that i need to see her more times week,god it sooo hard,when will it end/ i can`t imagine myself ever being without her,that sounds so weak i know,so childish,thanx for taking the time to answer me,i really appreciate it. Please tell me about yourself

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, סוף שנה שניה. התשובות שנתתי לך הן מנסיוני האישי בשיחות שהיו ליכמקבלת עזרה מאנשים משמעותיים ומנסיוני עם מטופלים, ששואלים את אותן שאלות שאת שואלת: איך להסתדר בשאר הזמן, כשנמצאים לבד? איך ממשיכים הלאה כשקשה? האם השיחות האלה באמת תורמות? ועוד ועוד.. התשובות שלי הן שעם הזמן לומדים איך להפיק מהקשר את המירב. שגם כשקשה מוכרחים להמשיך. שגם אם נדמה שאפשר לוותר על השיחות, בסופו של דבר הן משמעותיות וישמשו אותך גם בהמשך. וכמו שהמטפלת שלך אמרה, זה באמת נהיה קצת יותר קל עם הזמן. אז תני לזה את הזמן. לילה טוב